קדושת החיים מול זכות אדם

1. קדושת החיים מול זכות אדם על איכות חייו
מטרת השיעור: לעורר מחשבה לגבי המתות חסד. לחדד את עקרון קדושת
החיים מול זכות האדם על חייו ואיכות חייו.
עזרים: סיפור
YNET - כתבה מ
מהלך השיעור:
מחלקים לתלמידים חצי מן הסיפור וקוראים יחד:
לעולם אין לדעת/ ק' פורסטר
בעודנו סטודנט צעיר בבית ספר רפואה באחת הערים במערב התיכון, היה ד"ר מארלין
משוכנע בהחלט, כי אין טעם שאדם חולה ובעל מום ישרך את חייו. הוא היה חסיד גדול
של בחירת מיתה נאה לחשוכי מרפא וברוח זו היה מתווכח עם שאר הסטודנטים תלמידי
מחלקתו.
- אך הרי לשם כך נוצרנו- מחו חבריו- לטפל בבעלי המום, בחיגרים, בעיוורים
ובחירשים-אילמים.
- - תפקידם של הרופאים הוא לרפא אנשים חולים- חלק מארלן עליהם- ואם אין לך
דבר העשוי לרפאם, מוטב שימותו.
יום אחד, בשנת ההתמחות שלו, והוא משרת במשמרת, שימש מיילד למהגרת אחת
בשכונת העוני של העיר. היה זה ילדה העשירי של האשה והוא נולד כשרגלו האחת קצרה
בהרבה מן השניה. מתוך הרגל, נשף הרופא הצעיר לתוך פיו של התינוק, כדי להפיח רוח-
חיים באפיו. כעבור רגע, היה מהרהר "לכל הרוחות! כל ימי חייו יהיה צריך להתהלך
בעולם כשהוא גורר רגל תותבת, הילדים האחרים יכנוהו 'פיסחון'. מדוע אטרח להשאירו
בחיים? העולם לא ירגיש בהיעדרו."
דיון- מה דעתכם על קביעתו של מארלן? בעד ונגד. (צפוי שתהיה תמימות דעים נגד דעותיו שכן מדובר
במום 'קל' יחסית)
כעת, נראה מצבים קיצוניים יותר- לקרוא מהכתבות המצורפות. לחדד את הדיון שבין קדושת החיים למול
זכות האדם לאיכות חייו.
המשך הסיפור...
אך הרופא שבו גבר על האדם קר השכל, ואיכשהוא לא יכול היה לחדול מן הניסיון
להפעיל את הריאות הזעירות ועל כן ניסה שוב. לבסוף נשמע קול הנשימה אשר ציפה לו.
סומק עלה בלחייו של התינוק ובכי רפה בקע מפיו.

2. הרופא הצעיר נטל את תרמילו ויצא מן הבית וכל העת היה מוכיח את עצמו: 'קונם עליי
אם יודע אני מדוע עשיתי זאת". מלמל "כבר יש יותר מידיי ילדים בבית הדל הזה. מדוע
הצלתי את התינוק בעל המום? מוטב לו לעולם שלא יהיו בו בעלי מום כאלה"
השנים חלפו עברו.
הרופא העתיק את דירתו לעיר תעשייתית קטנה במזרחה של ארה"ב וחולים רבים היו
משכימים לפתחו. הקיצוניות של ימי נעוריו נעלמה. הוא היה עתה רופא ככל הרופאים
העמלים קשה, העייפים תמיד, הטורחים בכל מאודם כדי שהחולים יישארו בחיים, אפילו
אם נבחר המוות בעיניהם ויפה להם יותר מן החיים.
גם הרופא עצמו נתנסה בתלאות רבות. בנו היחיד ואשת בנו נספו בתאונת דרכים והרופא
הביא לביתו את התינוקת שלהם והיה מטפל בחינוכה. הוא אהב אותה עד לטירוף.
אותו קיץ מלאו לה עשר שנים.
בוקר אחד התעוררה ברברה (זה היה שמה) והתלוננה כי צווארה נוקשה וכאב מוזר
מחלחל בזרועותיה וברגליה. תחילה חשב הרופא כי הילדה חלתה בשיתוק ילדים. אולם
לאחר בדיקות נוכח, כי זה זיהום בנגיף נדיר כל כך עד שספרי הרפואה מזכירים אותו רק
בדרך אגב. במשך כל שנות עבודתו כרופא, לא נפגש מארלין אפילו במקרה אחד של
מחלה זו. הוא התייעץ ברופאי עצבים והם הודיעוהו, כי קצרה ידם לעזור.
- אין תרופה למחלה- אמרו- היא מתפתחת לאט לאט ומסתיימת בשיתוק מלא או
חלקי.
- - אך במערב יושב רופא צעיר, שפרסם זה לא כבר מאמר, ובו סיפר כיצד עלה בידו
לרפא מקרים מסוג זה- שמו ט'.ז'.מילר. אילו במקומך אני, הייתי פונה אליו.
ד"ר מארלין יצא במטוס עם ברברה לביה"ח הקטן, שבו עסק ד"ר מילר בשיטות החדשות
והמהפכניות שלו בריפוי פיסיקאלי של נפגעי מחלות השיתוק השונות.
מיד ראה כי האיש פיסח.
- - בזכות רגלי הפיסחת מחבבים אותי הילדים החולים יותר- אמר ד"ר מילר בראותו
את מארלין נועץ בו מבט- אני מרשה להם לכנותי 'פסחון' והם מרוצים. באמת
חביב שם זה עליי יותר משמי האמיתי- טדיאוש- שנראה לי תמיד מסובך במקצת.
אתה מבין, כהרבה תינוקות, נקראתי על שמו של הסטודנט לרפואה ששימש
מיילדי.
ד"ר טדיאוש מארלין עצר בקושי את התרגשותו. עכשיו זכר כיצד היה אומר, בימים שהיה
סטודנט לרפואה, וחוזר ואמר לעצמו: העולם לא ירגיש בהיעדרו. כמה סכל ועיוור היה!
הוא הושיט את ידו לרופא, שהיה עתיד להחזיר לברברה את כושר ההליכה.
- "מוטב להיות פיסח מאשר עיוור" הרהר.

3. לסיכום:
ערך קדושת החיים הינו ערך נשגב ונעלה מאוד. ערך זה מקבל התייחסות רבה בהלכה ובמשפט העברי
(ניתן להוסיף פס' והתייחסויות הלכתיות) אולם גם הזכות לחיות חיים של כבוד וזכותו של אדם להפסיק
לסבול, אף היא מוסרית ביותר. כאשר יש התנגשות בין שני ערכים קשה להכריע וכל מקרה נידון לגופו.
לאחרונה, חוקקה הכנסת חוק המתיר ניתוק ממכשירי החייאה בתנאים מסויימים:
החוק מאפשר לכל אזרח, עוד בעת שהוא בריא, לקבוע את האופן שבו יטופל במידה ויהיה במצב של
חולה נוטה למות אשר אינו מסוגל להביע את רצונו, זאת באמצעות הנחיות מקדימות או מינוי מיופה כוח.