1. שש nn
^צמו
עמוד 1
פסטיבל מחול שלם, הפקה ירושלמית
רעננה, נועזתואפילו חצופה שנעשית
באופן מחתרתי כמעס, התקיים
באחרונה בפעם התשיעית והציג 11
יצירות מקוריות בבכורה עולמית.
ומציגדלות ditu הפססיבל נהנה מחופש אמנות גם ביצירות שהן טעונותפוליטית או שיש בהן
מכוונת אן גםמאולצת,ללא תפאורה ועםתלבושות פשוטות,אבל עם מטען אמנותי עשיר
את: ממייככלל בבךךזז־־וודד
C(ry ,'-- משהו חדשני, אוונגרדי, פורץ
דרך ואפילו חצוף מתרחש
זו השנה התשיעית בבירה,
רק חבל שהוא נעשה באופן
כמעט מחתרתי. פסטיבל מחול שלם
הוא הפקה ירושלמית מרתקת ונועזת
שנעשית כמעט בחדרי חדרים. הוא
נותן במה ליצירות מחול עכשוויות של
יוצרים צעירים מישראל ומחו״ל ומשתבח
משנה לשנה בחדשנות, ברמה ובגיוון.
בספטמבר השנה, למשל, הוצגו במשך
שלושה ערבים יצירות מקוריות
בבכורהעולמית.
העשייה הרעננה והאמיצה הזאת נעשית
דווקא בירושלים, על רקע המשקל
ההיסטורי של העיר. מפתיע לראות בעיר
רבת קונפליקטים אירוע משוחרר כל
כך שמטפל בנושאים נפיצים כגון הימין
הקיצוני ועימותיםפוליטיים וחברתיים,
אך גם בתוך הסצנה התרבותית
הירושלמית, ובהחלט יש כזו, מרכז מחול
שלם אינו מוכר מספיק. הדבר נכון
שבעתייםלגבי שוחרי תרבות ממרכז
הארץ שצריכים להתגבר על המחסום
הווירטואלי של שער הגיא.
חח חדשה
אם מוקד היצירה התל אביבית בתחום
המחול העכשווי הוא מרכז סוזן דלל
המושקע והטרנדי, מרכז מחול שלם
ממוקם בבית קנדה, המתנ״ס של שכונת
מוסררה. הרבה קרדיט יש לתת לקרן
לירושליםולעירייתירושלים, שתומכות
כלכלית במרכז מחול שלם וגם מעניקות
לו חופש אמנותי מוחלט, גם ביצירות שהן
טעונות פוליטית או שיש בהן עירום.
המופעים של המרכז הירושלמי מתקיימים
לעתים ב״מוזיאון על התפר" ובמרכז
ז׳ראר בכר ובעיקר ב״קרנף", אולם ספורט
במוסררה שהוסב לאולם מופעים שמכיל
עד מאה צופים. מוסררה, בעבר שכונת
עוני ופשע שאופיינה בתושבים משכבה
סוציו־אקונומית נמוכה, ממוקמת על
התפר בין מזרח ירושלים הערבית למאה
שערים החרדית. בשנים האחרונות היא
משנה את פניה ומושכת סטודנטים

2. היציר"הםולחןנהרין" של
רובי אד מן. מסריםנוקבים
׳ו לתתדין וחשבון
צילום: תומרהלפרץ
1יניבכהן. m "How hardcan itbe?" היהירה
טיפובלקונפליקטיםבין קבוצות ורןסמלים.
ThorBrodreskift:D17
"פולנחהןוין'׳צ.ילום:זווית אחרת
עמוד 2

3. עמוד 3
טפרהאידל: "חרה לי
שירושלים סובלת מדימוי של
מתחים y/ria מקום שיש בו
חברהיים, פוליטיים ודתיים.
היא נתפסת יר טנייה ומ יר
שיש בה כובד. היה לי חשוב
להציג הסתכלות אחרת שיש
בה ו/נעות, קלילות וגם הומור.
אבל אל תטטו, לא באנו לבדר"
איך/ורוביאולמן. רוציםלשבור את המוסכמותצ.ילוםל:ירון שאזר may
ומשפחות צעירות.
הטרנספורמציה הזאת היא גם בזכות
מפעלי תרבות כגון בית הספר "מוסררה"
לאמנות רב־תרוומית ובית הספרלקולנוע
"נעלה", שהקימו את ביתם בשכונה,
ומרכז מחול שלם. כולם הביאו למקום
רוח חדשה. ועדיין, יש מדי פעם תזכורות
לעברה של השכונה. כך למשל, אחת
מיצירות הפסטיבל הוצגה בחוץ, במגרש
הכדורסל של המתנ״ס. תושבים רבים לא
הסתפקו בהצצה סקרנית, אלא שרקו,
צעקו והפריעו למהלך ההופעה.
השואה מהחיים
עפרה אידל ורובי למן הם היוזמים
והמנהלים האמנותיים של הפסטיבל.
שניהם רקדנים ושניהם ירושלמים "לוקל
פטריוטים", אדלמן, 43 נתפס לריקוד
כמעט במקרה לאחר הצבא. הוא למד
מחול בארץ וחי במשך שש שנים בהולנד,
שם שימש כיוצר עצמאי. בשנת 200
הוא חזר לירושלים והצטרף ללהקת
קולבן דאנס. אידל, 39 גדלה בבית דתי
ורקדה מילדות בחוגיםלמחול. אחרי
הצבא למדה תואר ראשון ושני במחול
ובקומפוזיציה והייתה רקדנית בלהקת
קולבן דאנס, שבה נפגשו השניים.
"כברלפני 12 שנה התחלתי לחשוב
על ערב קולאז׳ עם יוצרים עצמאיים",
מספרתאידל. "ייתכן שהמוטיבציה
נבעה גם מתוך מודעות לכך שחייהם
המקצועיים של רקדנים קצרים. בדרך
כלל רקדנים מסיימים את הקריירה
שלהם בגיל 3י5ם 03- אף שהיום מותחים
את גבולות הגיל מעט יותר. רציתי
שהערב יהיה בניחוח ירושלמי בצד חוויה
של שלמות ואחדות, וכך נבחר השם
'שלם', שהוא גם משמותיה שלירושלים.
"חרה לי שירושלים סובלת מדימוי של
מקום שיש בו בעיקר מתחים חברתיים,
פוליטיים ודתיים. היא נתפסת כעיר ענייה
וכעיר שיש בה כובד. היה לי חשובלהציג
הסתכלות אחרת שיש בה רעננות,קלילות
וגם הומור. אבל אל תטעו, לא באנו לבדר.
בתוך הפן הבין־לאומי של העיר, יש מקום
לתת ביטוי לכל מה שקורה בה. כאמנים
אנחנו נאמנים למסר האישישלנו, גם אם
הוא שנוי במחלוקת".

4. אידל אומרת על אדלמן, שותפה לניהול
הפסטיבל, כי "הוא תמיד מטפל בעבודות
שלו בקונפליקטים ואינו חושש לגעת
בנושאים נפיצים. הוא מתכתב כל הזמן
עם החברה הישראלית ושואב השראה
מהמתחהגיאו־פוליטי האזורי. אצלו
זה כרוני. לא היה צריךלהעיר בו דבר״.
אדלמן מודה שהוא תמיד מתלבט אם
הדברים שהוא מרגיש צריכים להיות על
הבמה ואם הם צריכיםלעבור עיבודשכלי.
המסקנה שלו היא שכל החומר תמיד שם
וצריך רק לשלוף אותו.
ביצירתו "פולחן נהרין", למשל, הוא הציג
את הקונפליקט הפלסטיני-ישראלי בצורה
נוקבת ומצמררת ועסק בימין הקיצוני.
מתנחל שמביט בערגה ובתשוקה לעבר הר
הכית, שלוש רקדניות שלבושות בחרדיות
חסודות אך הופכות את עורן ומופיעות
בתלבושות עם סמלה של תנועת כך, פיצוץ
מבוים שמחריב את הר הבית וסוף מפתיע
שיש בו קריצהואולי גם ביקורת על היוצר
אוהד נהרין, שבכל הסצנה המוטרפת
הזאת הוא חילו בבועה התל אביבית.
בצל המלחמה
השנה יצא הפסטיבל לדרך שלושה
שבועות לאחר חתימת הסכם שביתת
הנשק במבצע "צוק איתן". העבודה על
הפסטיבל החלה כשנה קודםלכן. "בכל
שנה, בסיום פסטיבל, לאחר כמה ימי
התאוששות, אנחנו יוצאים מיד לדרך
ומתחילים ליצור קשר עם יוצרים צעירים,
עמוד 4
רייצל אחוס. בדיקהתגבולות rp nti היצירה
הפנימייםשלנוצ.ילום:זווית אחרת
במרחק נגיעה
יצירתה של הכוריאוגרפיתרייצ׳ל ארדוס,
מיוחד בפשטיבל nrrr 1/7,7"7 "מצוד/ה
מחול שלם. ביצירה משתתפים רקדן
ורקדנית והיא מתרחשת 71 במה
ריבונית מיניאטורית בגודל 5.2 מסרים
על 5.2 מטרים, שממוסגרת במנורות
פלואורסצנטיות צבעוניות. הקהל יושב על
הארץ סביב הבמה במרחק נגיעה מהרקדנים.
הקרבה הפיזית לרקדנים יוצרת חוויית
דחיקות ומבוכה, אך גם אינטימיות.
לפני כמה שנים החלה ארדוס, 36
כוריאוגרפית עצמאית, לחקור את האפשרות
u3 , של יצירת מחול המתקיימת בחלל זעיר
שאפשר להציג בכל מקום. הבחירה בחלל
קטן מייצגת בעיניה את העובדה שמצד אחד
אנחנו חיים בתוך גבולות של מותר ואסור,
ומצד שני אנחנו לרוב מתגוררים באופן פיזי
בדירות קטנות, כשהשכנים תאים ושומעים
הכול. השם "מצודה" נבחר כשארדנס חיפשה
שם המתקשר למושגים "בית"ו״גבולות". יש
משהו אירוני בעיניה בכך שחלל קטנטן זוכה
לשם גךנדיחי. היא מסבירה שהמושג "מצודה"
מעלה אצלה שאלות כגון האם אפשר להיכנס
ולצאת ממנה? האם היא באמת שומרת על
הדרים בה או כולאת אותם?
כמו רבות מהיצירות של ארדוס, גם "מצודה״
עושקת ביחסים בכלל וביחסים זוגיים בפרט.
״אני מחפשת נושאים מהחיים שהקהליכול
להזדהות עמם מתוך חיי היום־יום שלו".
היצירה עברה תהפוכות תוך כדי החזרות,
שהתרחשו בין האזעקות של "צוק איתן״. אי
השקט חדר לתוך הכוריאוגרפיה ויחסי בני
הזוג על הבמה קיבלו תפנית תזזיתית. "לא
חשבתי שהיצירה תתפתח בכיוון הזה, אבל
אם יצירה נראית בסוף בדיוק כמו שתכננת
בהתחלה לא עברת תהליך". כשהיא נשאלת
אם חשה תסכנל מהעובדה שהיצירה נחשפה
רק לעשרות צופים בפסטיבל מחול שלם, היא
אומרת בכאב שאנשים מפחדים ממחול. עם
זאת, היא טוענת שקיבלה המון מהפסטיבל
כעת יש בידה יצירה השייכתלה.

5. לראות סקיצות של עבודות מחול ולצפות
בקטעי וידיאו הנשלחים אלינו מכל
העולם", מספרת אידל. "השנה עתיד
הפסטיבל היהמעורפל".
"כל הזמן חשבנו שתוך יום־יומיים הכול
יסתיים", נזכר אדלמן."קווינו שזה
אירוע נקודתי שהתרומם, אבל המבצע
נמשך ונמשך.לפני המבצע היינו בקשר
עם מנהלי מרכזי מחול בעולם והגיעו
עשרות אמנים מקומיים ובין־לאומיים
לעשות פרזנטציות. ואולם, במהלך המבצע
החלו לבטל מופעים בכל מיני תירוצים.
יוצרת מגרמניה ביטלה את ההשתתפות
בפסטיבל ממש ברגע האחרון״.
האקטואליה חדרה אל העבודות עצמן.
"הרבה מעבודות המחול קיבלו תפנית
חדשה והשתנו במהלך המלחמה",
מספרת אידל. "הן הפכו ללוחמניות
ולעוצמתיות יותר".
"התלבטנו אם להכניס תכנים של
המלחמה״, משתף אדלמן. "למשל, היצירה
של עידן שרעבי השתנתה interviews
מקצה לקצה במהלך ימי הלחימה. לתוך
הסאונד השתרבבו קטעי ראיונות שהוא
קיים עם אנשים מתוך מקלטים ומרחבים
מוגנים בעת המבצע וקולות של אזעקות,
והקהל הוזהר מבעוד מועד לא להיבהל״.
"נולדתי לתוך עימותים פוליטיים
וחברתיים בלתי פוסקים, אך אחרי
הקונפליקט האחרון בעזה הרגשתי שאיני
יכול להישאר שקט", הסביר שרעבי.
שפירושה לאגד ," Muster גם ביצירה
כוחות כהכנה לקרב, שלומי ביטון שכתב
אותה, עיצב את הסאונד ואת המוזיקה
שלה וביצע אותה ניהלמונולוג של
אהבה-שנאה והסביר: "כשהתותחים
רועמים, אני מפלרטט עם המוזות".
לעומת זאת, לתוך יצירתה של סופי קרנץ,
׳/ חדרו זעקות שלא היו White Piece
ביצירה המקורית. "זו הייתה יצירה נקייה
מאוד", נזכרת אידל, "אך בתוצאה הסופית
היו זעקות שהיו ביטוי לאבולליגון".
ד^ות מנוונת
מוטיב אחד שעבר כחוט השני ביצירות
הפסטיבל היה "אמנות ענייה"
במרבית היצירות לא הייתה כל
תפאורה וכל הדגש הושם על התאורה.
פרה אידי: "יוצרים בתחום המחול עובדים בלי תנאים. לעתים
ואף ישנים בסטודיו, rnnu הם משקיטים חצי שנה-שנה של
והכול כדי להעלות יצירה של כמה דקות בפני ׳קהל של עשרות.
מי שנכנס לתחום חייב להוריד ציפיות"
11 סופיקונץ. זעקות שלא היו ביצירה המקוריתצ.ילוםל:ירון שאזו WhitePiece היצירה
בחלק מהיצירות גם לא היו תלבושות
במובן המקובל של המושג. נדמה היה
שהרקדניםעלו לבמה עם הבגדים
שהסתובבו עמם שעה קודם לכן ברחוב.
יוצאת דופן הייתה היצירה היפהפייה
How hard , והמטלטלת של יניב כהן
הפקה ישראלית־נורבגית ,"?can it be
שהשקיעה בתפאורה מתוחכמת
ובתלבושות מרהיבות. היצירה עסקה
בקונפליקטים בכלל ובקונפליקט
הערבי־יהודי בפרט דרך סמלים
וסממנים חיצוניים.
עמוד 5
האם הדלות מכוונת או מתוך אילוץ?
"יש כאן גם אילוץ וגםאידיאולוגיה",
אומרת אידל. "קשה לאמנים לשנע
לירושלים ציוד רב וגם אין להם משאבים
להשקיע בהפקה. ואולם, המינימליזם הוא
גם בחירה אמנותית. לא חיפשנו גימיקים
וסמכנו על המטען האמנותישלנו. עם
זאת, לא ויתרנו על אווירת הפסטיבל.
במתחם הפסטיבל היה דוכן לממכר בגדי
יד שנייה והציעו לאורחים כוסיין. רצינו
שיהיה נופך חגיגילאירוע".
מוטיב בולט נוסף היה שימוש בטקסטים

6. מחתילים בבירה
בין 28 בנובמבר 37 בדצמבר יתארח בירושלים במרכז מחול שלם
שבוע המחול הבין־לאומי 2014 בין אירועי המחול הרבים שיתקיימו
בעיר יהיו תחרות ביךלאומית לכוריאוגרפיה שישתתפו בה יוצרים
מכל העולם ובכורות ליצירות מקור מהארץ ומהעולם. יוצרים ולהקות
מרחבי הארץ יציגו בפני הקהל ומנהלי פסטיבלים את עבודותיהם
במטרה לחשוף את יצירות המחול הישראלי לכלל הציבור.
האירועים פתוחים לקהל הרחב ויתקיימו ברחבי העיר במרכז ז׳ראר
בכר, במוזיאון על התפר, בבית מזי״א, באולם הקרנף ועוד.
www.macholshalem.org.il
Interview רהs היצי
mrj ?jmw }vv)v
״צוקאיתן"חלחל נה.
צילום: תמיוייק
בתוך יצירות המחול לא כצלילים או
כאילוסטרציה, אלא כטקסטים בעלי
משמעות תומכת או עצמאית בעבודות.
"טבעי בעיניי לגייס כמה וכמה מדיות כדי
להעביר מסרים׳/ מסבירהאידל.
נוסף על כך, בכל אחד מהערבים של
הפסטיבל נדד הקהל החוצה לאתר
אחר, כדי לצפות באחת מהיצירות.
היה משהו ייחודי בכך שגם הקהל של
הפסטיבל היה בתנועה. ״באמת?",
מחייכים אידל ואדלמן. "לא היה פה
מהלך מודע שמחייב את הקהל להיות
בתנועה, אלא בעיקר תכתיבים טכניים".
בעתיד אידל ואדלמן חולמים שיגיעו
לפסטיבל לא רק קולגות מתחום המחול,
אלא קהל רב יותר צעירים ומבוגרים.
"היינו רוצים לשבור את המוסכמה
שחינוך למחול עובר רק דרך להקת
בת שבע׳/ אומרתאידל."היינו רוצים
לראות קהל בורגני יותר, אך אני חושש
שאיןבירושלים קהלפוטנציאלי", מוסיף
אדלמן. "פה איני מסכימה איתך", אומרת
אידל נחרצות.
אם אידל ואדלמן חשים תסכול שאירוע
עמוד 6
מושקע כל כך זוכה לתהודה צנועה
יחסית, הדבר אינו משפיע כהוא זה על
המוטיבציה העתידית שלהם. הם מודים
שאין שום פרופורציה בין ההשקעה
לתשואה. ״יוצרים בתחום המחול עובדים
בלי תנאים", מודה אידל. "לעתים
משקיעים חצי שנה-שנה של עבודה ואף
ישנים בסטודיו,והכול כדילהעלות יצירה
של כמה דקות בפני קהל של עשרות. מי
שנכנס לתחום חייב להוריד ציפיות. הוא
צריך לקחת בחשבון שזו קריירה קצרה
ובלתי משתלמת".