שים לב לאיך שאתה מגיב
•Download as DOC, PDF•
0 likes•568 views
10 דברים שניתן לעשות בשביל ילדך האוטיסט תרגום מספרו של ג'ונת'ן לוי פרק1 - שים לב לאיך שאתה מגיב
Recommended
More Related Content
Similar to שים לב לאיך שאתה מגיב
Similar to שים לב לאיך שאתה מגיב (15)
More from Boaz Bash March
More from Boaz Bash March (10)
שים לב לאיך שאתה מגיב
- 1. #١ - שים לב איך שאתה מגיב איך שאתה מגיב )או לא מגיב( – עושה את כל ההבדל. הסיפור של בובי : בשנת ٥٩٩١ הגיעה למרכז הטיפול ) (ATLAמשפחה עם בנם האוטיסט בן ה-٥. לבובי היו תופעות אויזם נפוצות, כגון: הוא לא דיבר, או לא יצר קשר עין ממשוך והתמקד יותר מידי בחפצים מאשר באנשים. אבל היתה לו תופעה נוספת, שהבדילה אותו מכל ילד אחר שפגשתי עד אז: הוא הקיא כל הזמן. כאשר בובי הגיע לגירסת "השבועיים – שהייה במרכז" של תוכנית ,SON-RISEהוא הקיא ٠٤ פעמים ביום. זוהי אינה הגזמה, הוא הקיא כעט ٣ פעמים בשעה! למרות שמעולם לא ראינו דבר כזה בעבר, היה נראה לנו שיש רק כמה סיבות אפשריות להסברת התופעה. לאחר עבודה עם בובי במשך ٩ ימים, הוא הראה התמקדות ניכרת. אני עדיין זוכר את עצמי יוצא מחדר הטיפולים בסוף היום, מסתכל ב"לוח ההקאות" בו עקבנו – והלוח היה ריק! הוא לא הקיא אפילו פעם אחת כל היום. כאשר סיפרתי לאמא שלו, היא אמרה בתדהמה שזה היום הראשון שלו מאז גיל שנה בו לאהקיא! ٤ שנים של הקאות כמעט כל הזמן, וכמה ימים בתוכנית והטיפול עשו את כל ההבדל. איך זה יכול להיות? וכל כך מהר? אתה דמות של קריקטורות . תגובות הן האותות המנחים שאנו נותנים לילדינו מיד לאחר שהם עושים משהו. לפעמים התגובה היא הגישה, ולפעמים היא נזיפה. בכל מקרה, מה שאתה עושה מיד לאחר שילדך עושה משהו, יהיה זה חיובי או שלילי – הוא בעל השפעה ישירה על התדירות והעוצמה של הפעם הבאה בה הוא עושה זאת.
- 2. לדוגמא, אם ילד אוטיסט מפיל כוס חלב על השטיח, הרבה הורים יצעקו עליו או לפחות יביעו צורה כלשהי של מורת רוחח ותסכול. זוהי "הורות נורמלית" בעיני הרוב. באופן אירוני, תגובה כזאת לאירוע דווקא מעודדת את הילד לשפול את החלב בעתיד! נשמע משוגע לא? זה נשמע כך לרוב האנשים בפעם הראשונה בה הם שומעים זאת. אבל אם תבחון שוב את המצב, והפעם מנקודת המבט של הילד, תוכל להבין שזה דווקא הגיוני ונכון. לילדים אוטיסטים, ברוב המקרים, חסרה שליטה על חייהם. הם מתלבשים ע"י מבוגר, נדרשים לשבת )ולהישאר ישובים( בשולחן, מקבלים אוכל שנבחר ע"י המבוגרים וכו'. אין להם הרבה הזדמנויות לגרום למבוגרים לעשות מה שהם רוצים. אבל מפעם לפעם, כאשר הם עושים משהו )לרוב במקרה(שגורם למבוגר להגיב באופן חזק ומבדק כגון צעקות. ברוב המקרים תגובות המבוגרים הם מסוג שלילי. תחשבו על זה: כמה מהפעמים שאתה מגיב בעוצמה היא כדי "לחגוג" מאורע/מעשה באופן חיובי? בד"כ התגובות הדרמטיות והחזקות הן כאשר הילד שלך עשה משהו שאינך מרוצה ממנו. עכשיו דמיין לעצמך דאתה ילד אוטיסט, שברוב הזמן אינו שולט על החיים שלו ובאופן התנהלותם. פתאום, כאשר אתה שופך קצת חלב, אמא שלך עושה פרצופים, או צועקת, או עושה שינוי חד בהתנהגותה הרגילה: אתה "היוצר" של תגובה זו! כל מה שהיה עלייך לעשות זה להפיל כוס של חלב, ואמא שלך מייד הגיבה, והיא גם נראתה כל כך מצחיק! זכור – ילדים אוהבים דמויות של סרטים מצויירים )מוגזמות(.
- 3. הם חושבים שזה מצחיק כאשר "הקיוטה" צועק ומתעצבן על באלגן כלשהו שגרם לו "הרוד – ראנר", ועכשיו גם אתה )ההורה( מגיב כמו גיבור סרטים מצויירים, וכל מה שהילד צריך לעשות כדי לקבל את התגובה המצחיקה/מרשימה הזו שוב – הוא לשפוך קצת חלב על הרצפה. זה קל מאוד. הדרך בה אתה מגיב . עשה לך רשימה )ראה דוגמא מצורפת( של הדברים שילדך עושה שאתה רוצה לשפר/להפסיק, ורשום כיצד אתה מגיב להם. בעמודת הדירוג רשום מ-١ עד ٠١, המגדיר את עוצמת התגובה שלך למעשי ילדך. ٠١ מסמל תגובה עוצמתית ביותר, ו-١ מסמל שאתה לא בהכרה. בדוק את כל ההתנהגויות אליהן אתה מגיב בעוצמה גבוהה – אלו הן ההתנגויות בהן תוכל לעזור לילדך לשנותן ע"י שינוי אופו התגובה שלך אליהן. פשוט לא? אני יודע עכשיו מה לא לעשות, אבל מה אני צריך כן לעשות? חלק זה הוא קל וקשה גם יחד. אתה צריך לתת לילדך את ההתרשמות, שמה שהוא לא יעשה – זה לא משפיע על העולם שלך. כך שבמקרה שהילד שפך את כוס החלב, אתה צריך להיות מאוד "נונשטל". זהו לא "ביג – דיל" בשבילך. אתה לא מתרגז. אתה פשוט לאט לאט ובאופן רגוע, מנקה את החלב שנשפך. אם התגובה שלך אינה מעניינת, ילדך לא יחזור על ההתנהגות ברוב המקרים. יש אומנם מעשים/התנהגויות שילדך עושה רק מפני שהן מקסימות אותו וממלאות איזה צורך פנימי, ולא מפני שהוא מחפש תגובה מעניינת. אך גם במקרים כאלו – סביר שתגובתך מעודדת את הישנותם בתדירות גבוהה יותר. לדוגמא – ילד עשוי להוריד את המים בשירותים שוב שוב, רק בגלל שהוא פשוט אוהב את המראה ו/או הצליל של הפעולה. אבל אם הוריו צועקים עליו עקב כך – הוא עשוי לבצע שוב משתי סיבות: הוא אוהב את המראה/הצליל של הפעולה ובנוסף - הוא מפעיל תגובה אצל הוריו.
- 4. זוכרים את בובי המקיא, מתחילת הפרק? הסתבר שאימו היא "משוגעת לנקיון". היא סיפרה לנו שהיא נהגה להבריק את ידית הדלת בביתה, ואז, כאשר ביתה )"הנורמלית"( פתחה את הדלת, היא היתה צועקת עליה שהיא "משאירה טביעות אצבע על הידיות"... כך שבובי מצא איך להוציא את התגובה הקיצונית ביותר מאימו: להקיא, כל מקום, כל הזמן. צוות המטפלים שלנו בילה הרבה זמן עם בובי, בעיקר בנקיון הקיא, אבל ללא על תגובה לעצם הקאה. זה נשמע קשה, אבלזה לא כך באמת. לאחר שהבנתי שכך זהיהיה, קיבלתי זאת כחלק מעבודתי/תפקידי. זה דומה להורים המקבלים אופן טבעי פליטות מתינוקם. זה מלוכלך, אבל כאשר אתה מבין שזה טבעי, בעל סיבה, ויקרה בכל מקרה, הרבה הורים מקבלים זאת ללא תגובה כלל. זהו חלק מתפקיד ההורה. וגם כאן היה אותו המקרה )רק עם יותר נוזלים...(. להחליט שזה בסדר . הדרך הטובה והקלה ביותר ללמוד לא להגיב לפרובוקציות של ילדך היא להחליט שזה בסדר גמור שהוא עושה אותם. אני יודע שאתם מגיבים אליו בדיוק בגלל שאתם חושבים שזה לא בסדר שהוא עושה מה שהוא עושה. למרות זאת, זיכרו – השיפוט שלכם של התנהגויות אלו כ"רעות" או "בלתי ראויות" לא עוזרות לפתרון המצב. אם כבר, הוא מגביר ומחזק את המוטיבציה והעניין של ילדכם לעשות זאת שוב. אז פשוט תפסיקו עכשיו. קחו נשימה עמוקה, הביטו בטבלה מראשית הפרק, דמיינו את אחת מהתנהגויותיו בראשכם, ותהיו פתוחם במחשבותיכם לרעיון שזה בסדר שהוא עושה זאת, למרות שעצם ההתנהגות מקשה יותר על חייכם. החליטו שזה בסדר. זה קרה הרבה פעמים בעבר, סביר שזה יקרה עוד פעמים רבות בעתיד, כך שניתן להחליט שזה בסדר. זה לא אומר שלא צריך לנקות את החלב מהשטיח או לתפוס את הכלי שהפיל. כוונתי היא רק למצבכם הרגשי הפנימי. ככל שתרגישו מבפנים "בשלים" עם התנהגויות ילדכם, יהיה לכם יותר קל להפגין "נונשלנטיות" כתגובה לאחת מההתנהגויות שלו מהטבלה.
- 5. דניס. באחת מהפעמים הגיעה משפחה למרכז הטיפולי ) (ATLAוהביעה את חששה לגבי האופן בו ילדם מגיב לאנשים חדשים. לפי הוריו, בכל פעם שדניס פגש אנשים חדשים, הוא היה מרביץ ואז צועק ובוכה. במקרה אני הייתי המטפל הראשון שפגש את דניס ביומו הראשון במרכז. למרות שזו לא היתה השיטה בה אנו עובדים , התעקשה אימו להישאר איתנו. אני עדיין זוכר את שלושתנו יושבים בחדר הטיפולי ומשחקים באיזה משחק, כאשר דניס זחל לעברי. עמדתי להטיל את הקוביות, כאשר דניס הביט בעיניי והכה אותי קלות על ירכי. אימו עשתה פרצוף של חוסר שביעות רצון, ודאגה, אבל היא היתה מאחוריו, כך שדניס לא ראה את תגובתה. במקום זאת הוא הסתכל עליי וחיכה לתגובתי למכה. המשכתי לחייך והטלתי את הקוביות. גם מבפנים הרגשתי בסדר. המכה שלו לא כאבה. ידעתי שמשהו כזה יקרה. כמו כן ידעתי שכל תגובה חזקה למכה רק תעודד אותו להמשיך בזה. עיניו של דניס עברו מהתמקדות בעיניים שלי למעקב אחר הקוביותת שהוטלו. הוא הכריז שיצא ٥ והזיז את "החייל" שלי בהתאם. פנייה של אימו עברו מדאגה לשביעות רצון, היא נשארה איתנו לעוד כמה דקות, ואז עזבה את החדר. דניס לא היכה אותי שוב מעולם. הוא גם לא היכה אף אחד אחר מהצוות, לא בכה ולא צעק לאמא שלו באף פעם במשך השבוע. מה שקרה עם דניס היה רגיל ושכיח לגמרי. ילדים בוחנים אותנו, בודקים את תגובותינו ומביגהים בהתאם כל הזמן. החצי השני . עכשיו אתם יודעים איך לא לעודד חלק מהתנהגויות ילדכם. כמובן שחלק מההתנהגויות אתם רוצים לעודד. איך אתם עושים זאת?
- 6. בואו נתחיל במילוי טבלה חדשה. הפעם תמלאו התנהגויות שאתם מעוניינים לעודד ולפתח. כללו גם כיצד אתם מגיבים בד"כ להתנהגויות אלו, ודרגו את עוצמם התגובה שלכם מ-١ עד ٠١. דוגמא: התנהגות הילד תגובה שלכם דירוג משחק בעדינות עם הכלב חיוך לפעמים ٢ עכשיו השוו את דירוג העוצמה בטבלה הקודמת )התנהגויות להכחדה/דיכוי(. אם אתם מתנהגים כמו רוב ההורים – המספרים יהיו נמוכים יותר מהמספרים בטבלה הראשונה. תופעה זו הינה עקב החינוך שלכם, בו לימוד אתכם )או שלא במכוון( שלהיות הורים טובים משמעו "להשאיר את ילדכם באפילה", כאשר הוא עושה משהו שאתם מרוצים ממנו. למעשה, ילדכם, ומבוגרים כאחד, מגיבים לתשבוחות ע"י חזרה על אותה ההתנהגות שעליה שיבחו אותם. בכל פען שאנו מגיבים בעוצמה, אנשים פחות או יותר עושים שוב את אותה הפעולה שעשו. כאשר אנו מגיבים מעט, או לא מגיבים כלל, אנשים בד"כ חוזרים פחות על פעולותיהם. אתם תופתעו עד כמה שתגובותיכם מעודדות או מדכאות התנהגות של אחרים. אמירת משפט כגון "זה היה גדול!" בתוספת חיוך גדול והתלהבות אמיתית בהחלט עושה הבדל. כמובן שאתם חייבים באמת להרגיש שזה היה גדול, כדי שתגובתכם תשפיע על הילד. לילדים אוטיסטים יש "רדאר" מדהים לגילוי צביעות. תמיד ריתקה והפליאה אותי העובדה, שהרגלי הורות בסיסיים כוללים תגובות חזקות להרגלים שאנו רוצים להכחיד, ותגובות חיוביות חלשות יחסית להתנהגויות אותן אנו רוצים לעודד... האפקט הוא בדיוק הפוך! ישנם גם מקרים של ילדים, שמגיבים באופן שונה מאשר רוב הילדים – חלק מהם יפסיק התנהגות שאתם מתחילים לעודד. אם ילדכם הוא אחד מאלה – הקטינו את עוצמת התגובה/תשבוחת לרמת המינימום הנדרש. אתם יכולים להגיד בשקט "עבודה יפה" או "כל הכבוד".
- 7. לסיכום: - לאופן בו אתה מגיב להתנהגות ילדך יש השפעה ישירה על הכמות והעוצמנ בה הוא ימשיך לעשות את אותה התנהגות. - היה אדיש להתנהגויות אותן אתה רוצה להכחיד. - שבח בקול רם את ההתנהגויות אותן אתה רותה לעודד. - גם התגובה הפנימית שלך )מה שאתה מרגיש( וגם החיצונית )מה שאתה עושה/אומר( קובעות. - אם לא תשפוט את התנהגות ילדך, יהיה לך קל יותר לא להגיב.