2. השכונה הירוקה בכפר-סבא נחשבת למקור גאווה לעיר בתור
השכונה הראשונה בארץ שהוכרה כירוקה. יצאתי להתרשם
מהשכונה באמצעות סיור רגלי, במתחם תכנית כס/ 06 (ראו מפת
התמצאות)
3. לתפישתי, אחד המבחנים
החשובים לשכונה חדשה, ירוקה
או לא, הוא מידת הקישוריות
שלה עם שאר חלקי העיר עבור
המשתמשים החשובים לעיר -
הולכי הרגל. לכן התחלתי לצעוד
מכיוון רחוב טשרניחובסקי, דרך
שכונת "סביוני הכפר"
(בתמונות) לכיוון השכונה.
4. שכונת סביוני הכפר התגלתה לי
כשכונה נעימה להליכה, כשבדרכי
חלפתי על דוגמה מוצלחת לדעתי
של עירוב מסחר ומגורים והצנעת
מגרש החניה מהרחוב. הלכתי ללא
מסלול מתוכנן, אלא בכיוון הכללי
לשכונה תוך שימוש ברחובות
ובמעברים שאתקל בהם וייראו לי
מתאימים. בצורה זו, דימיתי את
התחושה של הולך רגל הרוצה
להגיע בפעם הראשונה לשכונה
הירוקה. נכנסתי למעבר הולכי הרגל
הראשון שראיתי.
5. מהשביל הנעים (משעול קדושי קהיר) הסתעפו שבילי משנה שקישרו אותו עם מעברים ורחובות
מקבילים, אשר יצרו יחד רשת שבילי ומעברים, ללא נוכחות כלי רכב כמעט. הקרבה היחסית לבתים יחד
עם הצל מהעצים תרמה לתחושה אינטימית ולא היתה תחושת "אבדן במרחב".
6. במקום מסוים היתה התרחבות לגן שכונתי, לא קטן, אך עדיין התחושה היתה שנמצאים בתוך שכונה.
כל התמונות עד כה, טרם ההגעה לשכונה הירוקה.
7. ואז נגלתה אלי השכונה הירוקה. אינני מתכוון להתייחס לגובה המבנים (שאין
לי התנגדות עקרונית אליו) או לאיכות הבניה והעמידה בתקנים הירוקים (שאין
לי אפשרות לשפוט), אלא אני אתייחס לאטרקטיביות של השכונה להליכה
ברגל, שהיא התחבורה הירוקה ביותר, שבנוסף לכך יש לה גם תועלות רבות
ביותר לתפקוד של העיר, בכך שהיא מאפשרת מפגשים אקראיים בין תושביה.
8. הדבר הראשון שבלט לעיני הוא היעדר הקשר בין המעבר המקסים ממנו הגעתי לשכונה החדשה. בתמונה העליונה רואים
את מעבר הולכי הרגל ממנו באתי, ובתמונות התחתונות רואים את השכונה הירוקה מאותה נקודה - אין רצף הליכה
להולכי הרגל.
9. השכונה הירוקה מופרדת מחלקה הותיק של העיר ע"י רחוב דו-
נתיבי (רחוב משה סנה) + סוללה מגוננת. הולך רגל שרוצה
להיכנס אליה צריך ללכת בדרך כל-רכב אל קצה הבלוק (או
שמוטב שישתמש באופניים, אשר עבורם סומן מסלול תקני לאורך
הכביש).
10. בפרסומים אודות השכונה הודגשה העובדה שתוכננה מערכת
שבילי הולכי רגל המנותקים מהדרכים, כולל הפרדה באמצעות
גשרים במקומות החציה. איתרתי מעבר כזה ופניתי אליו.
11. השבילים רחבים, ונכון לעכשיו
אינם מוצלים, אולם ישנן נטיעות
שיתכן ויתנו מספיק צל בעוד
כמה שנים (עצי הדקל כמובן לא
יסייעו בעניין). התחושה שלי
בהליכה היתה של אובדן
במרחב, עקב המרחק הרב בין
הבניינים (הנובע מהשטחים
הפתוחים הפרטיים, יש להדגיש,
המקיפים אותם).
15. בהמשך הדרך ראיתי עוד מעבר
שיגיע לשום מקום (כשיפנו את
העפר הוא יסתיים בכביש הראשי
ללא אפשרות מעבר לשכונה
הותיקה הסמוכה)
16. המשכתי בדרכי חזרה לשכונת סביוני הכפר ממנה הגעתי, אך
בדרך אחרת. הלכתי באחד מרחובות השכונה, שמסתיים ממש
מול מעבר רגלי נוסף לסביוני הכפר – אך ללא אפשרות חציה של
הכביש.
17. אין ספק שתכנון מעבר להולכי רגל סמוך ליציאה ראשית משכונה
גדולה הוא לא פשוט, אך ניתן לצפות למאמץ בכיוון זה בפרויקט
שנחשב לפרויקט דגל של שכונות ירוקות.
18. נכנסתי חזרה לשכונת סביוני
הכפר (ניתן היה לשלט ולעצב
מעבר זה באופן יותר מזמין, אך
לפחות שכונה זו לא מתיימרת
להיות "ירוקה").
19. היה נעים לחזור לתחושת הסקרנות של הליכה בשבילים לא מוכרים, מוצלים,
עם אפשרויות מעבר חדשות ומסקרנות הצצות מדי פעם בפינות שונות –
תחושה שנעדרה לטעמי בשכונה הירוקה
20. לקראת חזרתי לכיוון בית הורי,
נתקלתי בדוגמא נוספת לפוטנציאל
הלא ממומש של מעברים נוספים
להולכי רגל, אשר נקטעים ע"י
רחובות סואנים, ובכך מופרעת
התנועה החופשית של הולכי רגל
בעיר. בתמונות: משעול אמנון
ותמר (יפה, לא?)
21. אבל כדי להגיע לרחוב הרצפלד, תצטרך לחצות את רחוב
טשרניחובסקי הדו נתיבי...
22. לסיכום
תיאור המסלול שעברתי על
מפת האזור:
הקו האדום העבה תוחם את
השכונה הירוקה. הקו האדום
הדק מציין את המסלול
שעברתי (שהוכתב בין השאר
מעבודות הבניה הנמשכות).
שימו לב להבדל במתאר
הרחובות (הגריד) בין השכונה
הירוקה לשכונה המעט יותר
ותיקה.
מה שלא רואים במפה זה את
המרחק בפועל בין הבתים,
המוכתב מגודל החצרות
ושטחי החניה הפרטיים, שהם
רבים יותר בשכונה הירוקה.
התוצאה היא מרחקי הליכה
גדולים.
23. עיקרי ההתרשמות שלי מהשכונה:
• נקודת ההתייחסות שלי הקישוריות וצירי ההליכה בשכונה.
• אף על-פי שהשכונה עודנה בהליכי פיתוח, את מתאר הרחובות ושבילי ההליכה
והחתך שלהם כבר רואים. להתרשמותי, תכנון שבילי ההליכה נעשה ב"מבט
מגבוה" ולא מפני הקרקע, מנקודת המבט של הולך הרגל. התחושה שלי היתה
של הליכה "באוטוסטרדות" להולכי רגל ולא בשבילים אינטימיים, שמספקים
חווית הליכה.
• חשוב במיוחד, לא הבחנתי במאמץ לקשר את השכונה באמצעות מעברי הולכי
רגל אטרקטיביים לשכונות הסמוכות. התוצאה הצפויה לדעתי היא ששבילי
ההליכה בשכונה ישמשו בעיקר ל"הליכות בריאות" ולא כאמצעי תחבורה. כל מי
שירצה לצאת מהשכונה (שאין הרבה מה לעשות בה בהיעדר כל מסחר
ברחובות - אבל זה כבר מהפכני מדי) יעשה זאת באמצעות הרכב (ולא
באוטובוס, למי שמשלה את עצמו - מיקום השכונה ותכנונה לא ייצרו כאן ביקוש
רב לתחבורה ציבורית), מה שיוריד מאד את הערך הירוק של השכונה.
• יתכן שהבניה הירוקה בשכונה אכן תורמת משמעותית לאיכות הסביבה, אך
צריך לזכור שלתחבורה משמעות רבה מאד בהיבט של זיהום אוויר, ותכנון לא
נכון של שכונה עלול להוריד מאד את האפקטיביות של הבניה הירוקה בהיבט
זה.
• אשמח לתגובות.