במצגת זו ננסה להתבונן אל מאחורי תמונות ההצלחה של פעולות ההתערבות העירונית במדאין, ולראות מהם התפיסות והכלים שאפשרו אותם.
בתמונה: פארק הרגליים היחפות במדאין. תזכרו את התמונה הזו. יש כאן התרחשות מאוד מיוחדת שנחזור אליה בסוף המצגת.
Parque de los pies descalzos by Jairo Paramo
זה פרויקט “Las Escaleras” של קומונה 13. אחד מפרויקטי הדגל של העיר. לכעורה פרויקט פיזי שנותן מענה תנועתי מכאני להפרשי הגובה בשכונה קשה (שווה ערך ל 10 קומות). אבל מדובר בפרויקט מרתק, מעמיק, ובעל מספר רבדים:
Escalators of the Comuna 13, one of the city’s most violent neighbourhood.
The escalators augment inclusion by giving residents a physical connection to the rest of the city.
http://wuf7.unhabitat.org/medellin-lab-tours - accessed June 18 2014
המדרגות הן חלק מאסטרטגיה עירונית להנגשת העיר לתושביה המודרים. (יעד תכנוני מעורר השראה בפני עצמו.) כאן בתמונה רואים את המטרו-קייבל שהוא חלק אינטגראלי ממערכת התחבורה הציבורית, ומשולבת בתחנות המטרו. (למטה תמונות של רציף בתחנת המטרו (San Javier) ורציף החיבור למטרו-קאבל בתחנה אחרת.
אבל הנהלת מדאיין לא עוצרת שם. הם לא רק מביאים את התושבים לעיר, הם גם מביאים את השירות העירוני לתוך השכונות המודרות.
בתמונה מימין מסתכלים מתחנת הרכבת לרחבה ציבורית שסמוכה, עם מבנה ציבורי שכולל מרכז תמיכה והעצמה לעסקים מקומיים, וברקע הספריה.
והעמקה נוספת בפרויקט מגלה שזה לא רק מה הם עושים בעיר, אלא גם איך. כי לתוך הפרויקט ה"פיזי" לכאורה – מקופלים מערכת מורכבת של תהליכים רכים-וקשיחים המשולבים בצורה אינטגראלית ושהופכים אותו לפרויקט דגל.
https://www.facebook.com/escalerasdela13
תמונת המפגש מהפייסבוק של המדרוגות
https://www.facebook.com/escalerasdela13
כדי להבין את עומק השינוי צריך להבין איך נראה החלל הציבורי בקומונה 13 לפני ההתערבות (תמונה באמצע) אלו הן מדרגות הבטון שהיו במקום לפני התקנת המדרגות הנעות.
זה החלל הציבורי הטיפוסי (במצבו הטוב – לעיתים גם לא מבוטנים) בקומונות של מדאיין, בוגוטה, קרקאס וונצואלה או כל התיישבות בלתי פורמאלית הררית אחרת באזור הזה של דרום אמריקה.
זה אחד הפרויקטים של ה UVA שאת הפריסה שלהם ראינו מוקדם יותר במצגת.
Presentación PUI Nororiental en Harvard (Versión en inglés), sept 3 2013-captured from u-tube June 2014
והנה אנו חוזרים לפארק הרגליים היחפות במדאין. וזה מקום מצויין לסיים את המצגת כי הפארק הזה מקפל לתוכו את הגישה שחדורה בעשייה התכנונית בעיר של תכנון אינטגראלי המשלב בין התכנון הקשה והרך. הפארק הזה הוא שילוב יחודי ומבריק בין פסל סביבתי מודרני לבין ארגז חול ובריכת שכשוך לילדים. בעצם יש כאן מקום במרכז העיר שאידיאלי לתכנן בו מונומנט או פסל פורמאלי, אך במקום לעצור בזה, השתמשו בו כהזדמנות להביא את חוף הים למרכז העיר.
Parque de los pies descalzos by Jairo Paramo
אקט תכנוני הוא אינטגראלי בהמותו – גם בארץ. אך חסרים כלים, תשתית ניהולית, ותקציבים ליצר תהליך אינטגראלי. אולי צריך להתייחס לזה.