גישת השוק החופשי לניהול גנים לאומיים ושמורות טבע אמיר שני
1.
2. גישת השוק החופשי לניהול גנים לאומיים ושמורות טבע
ד"ר אמיר שני
העברת ההצעה לתיקון חוק הגנים הלאומיים בקריאה טרומית ב-27 ביולי 2217 עוררה זעם וחשש רב
בקרב ארגוני סביבה למיניהם. ההצעה מרחיבה את סמכויותיו של השר להגנת הסביבה ומאפשרת לו להעניק
לתאגידים הפועלים שלא למטרות רווח היתרים לניהול ותפעול של גנים לאומיים. למרות שאין מדובר
בהעברת גנים לאומיים לבעלות פרטית אלא במתן זיכיונות ניהול בלבד1, ארגוני סביבה כמו "החברה להגנת
הטבע" ו"אדם טבע ודין" מיהרו לזעוק כנגד הניסיון ל"הפרטת הגנים הלאומיים". סמנכ"ל שמירת סביבה
וטבע בחברה להגנת הטבע הזהיר כי "שמירת הטבע לא תתאפשר באופן המיטבי והנכון תחת ניהול פרטי".
מתנגד חריף נוסף להצעת החוק, ח"כ דב חנין (חד"ש), אף ציין כי הוא רואה בהצעת החוק עדות לכך "שנחשול
ההפרטה מגיע עד לסמלים הלאומיים שלנו".
האם התחזיות האפוקליפטיות בדבר "מכירת החיסול של הטבע" מוצדקות או מוגזמות? האם הניסיון העולמי
אכן מלמד אותנו כי בשורת השוק החופשי משמעה העדפת פיתוח על פני שימור, דבר שיוביל למסחור ופגיעה
באופי הייחודי של הגנים הלאומיים ושמורות הטבע?
ניהול גנים לאומיים על פי גישת הסביבתנות הפוליטית
שימור משאבי טבע בעלי ערך הוא אחד האתגרים הסביבתיים הדוחקים ביותר כיום. גופים ממשלתיים,
מוסדות ללא כוונת רווח וארגונים בינלאומיים מדגישים כי המשך קיומם של נכסי טבע תלוי בניהולם התקין
של גנים לאומיים ושמורות טבע. הדעה הרווחת המיושמת במרבית המקרים היא כי בשל חשיבותם, יש לדאוג
לכך ששטחים אלה יהיו בבעלות ציבורית ולא יופקרו לכוחות השוק החופשי. לכן, כדי למנוע את ניצול משאבי
הטבע בידי תאגידים, אנשי עסקים ובעלי אדמות פרטיות, על הממשלה להחזיק בבעלות ובשליטה בשטחי
הטבע על ידי הכרזתם כגנים לאומיים ושטחים מוגנים המיועדים לשימור. תקנות חמורות בתחום הסביבתי
1 השימוש הדמגוגי במקרים של מיקור-חוץ במונח הטעון רגשית "הפרטה" נועד בדרך כלל לעורר אמוציות
שליליות.
3. והמנהלתי מיושמות במדינות רבות כדי למנוע פעילויות אסורות בתחומי שטחים אלה, וזאת בשם ההגנה על
"טובת הכלל".
עם זאת, נראה שסביבתנות פוליטית ) –(political environmentalismהגישה שעל-פיה חוקים, תקנות
וניהול ריכוזי של המדינה אמורים להגן על האינטרסים הציבוריים, כושלת במקרים רבים ואינה עונה על
הציפיות הגבוהות שתולים בה. מניסיון העבר עולה כי ניהול ממשלתי של שטחים מוגנים נתקל באינספור
קשיים ומחלוקות, המעוררים ספקות לגבי יעילותו של המודל המקובל של גנים לאומיים ושמורות טבע
המנוהלים על ידי המדינה. במקרים רבים, גישה ניהולית זו אינה מצליחה לגשר בין הדרישות הסותרות של
קבוצות אינטרסים שונות, המנסות, כל אחת לצרכיה, לתמרן את המערכת הפוליטית ולהשפיע עליה. תופעת
"הטרגדיה של נחלת הכלל2" יוצרת מצב שבו לכל קבוצת אינטרסים יש תמריץ לנסות להשיג הטבות מיוחדות
באמצעות המערכת הפוליטית, תוך גלגול העלויות של הטבות אלה על הציבור הרחב.
בנוסף, עקב ניהול כושל של פארקים לאומיים רבים בעולם והגירעונות שצברו, יש הקוראים לשים קץ
לסובסידיות הממשלתיות הניתנות לצרכים אלה. הביקוש הגובר בקרב הציבור לפעילויות פנאי בחיק הטבע
מצריך תשתיות ומתקנים יקרים (כגון שבילים, כבישים, אתרי מחנאות ונופש, ושילוט), ואלה מתווספים
לקשיים התקציביים שעמם מתמודדים ממילא מרבית הגנים הלאומיים ושמורות הטבע. הסתמכות מופרזת
על פוליטיקאים שידאגו מתוך רצון טוב למימון תפעולם של אתרים אלה עלולה לגרום לכך שהנהלות האתרים
יתמקדו יותר במילוי דרישותיהם של נבחרי ציבור ופקידי מדינה ולא בדאגה לצורכי התחזוקה האמיתיים של
האתרים.
במדינות מתפתחות המודל המקובל של גנים לאומיים גם פוגע במקרים רבים באוכלוסיות המקומיות.
עקב הקמת פארקים לאומיים או הרחבתם נגרמו לא אחת סכסוכים בנוגע להחזקת אדמות ולהפקעות,
שבוצעו לעתים קרובות ללא פיצוי הולם לתושבי המקום. הפרת זכויות קניין ועקירת תושבים משמורות טבע
ללא פיצוי הוגן, מגבירות את הסיכויים להחרפת העוני בקרב האוכלוסייה המקומית הנפגעת. כתוצאה מכך,
במדינות מתפתחות מי שנושא בעיקר הנטל של שמירת הסביבה הם דווקא התושבים העניים יותר.
2תאוריה זו גורסת כי גישה חופשית וביקוש בלתי מוגבל למשאב מוגבל יביאו בהכרח לכיליונו של המשאב בדרך
של ניצול יתר.
4. ניהול גנים לאומיים על פי גישת הסביבתנות של השוק החופשי
בשל הליקויים והקשיים הנ"ל, פותחו ויושמו מודלים חלופיים לשיטת ניהול הגנים הלאומיים המקובלת,
כאשר הבולט שביניהם הוא גישת הסביבתנות של השוק החופשי ).(free market environmentalism
הרעיון שאימוץ עקרונות השוק החופשי יכול לשרת מטרות חשובות של שימור הסביבה נוגד את האינטואיציה
של רוב האנשים, שכן השוק החופשי נתפס בדרך כלל כגורם ולא כפתרון של בעיות סביבתיות. ואולם, לתפיסה
הרווחת שלפיה סביבתנות פוליטית היא השיטה היחידה שמבטיחה פתרון יעיל ובר-קיימא לבעיות סביבתיות
ולניהול משאבי הטבע קמו מערערים; אלה הם פעילים סביבתיים וחוקרים המספקים ראיות ליעילותם של
מנגנוני השוק החופשי לטיפול באתגרים סביבתיים, לרבות התמודדות מוצלחת עם כמה מהליקויים של דגם
הגנים הלאומיים המסורתי המסתמך על ניהול ממשלתי.
אימוץ כללי השוק החופשי למטרות סביבתיות מבוסס על עמדה הגורסת מנגנוני השוק החופשי, כולל
תמריצים הקשורים למחירים, לרווחים וליזמות, מהווים את האמצעים היעילים ביותר לשמירה על הסביבה
הטבעית. כדי שגישה זו תצלַח, עליה להסתמך על מערכת של זכויות קניין ברורות ומפורשות, הנאכפות על ידי
ִ ְ
הרשויות. במסגרת אימוץ כללי סביבתנות של השוק החופשי, יש לכבד ולאכוף את זכויות הקניין של תושבים
מקומיים, אנשי עסקים ובעלי אדמות פרטיות. כתוצאה מכך, יש להם תמריצים חזקים יותר לשמור על
הסביבה הטבעית שבתחומי הנכסים השייכים להם, שכן בתנאים של שוק חופשי הם זוכים לטובות הנאה
ולתגמול עבור השימוש במשאבים הטבעיים שברשותם, למשל מפעילויות כגון ציד, צילום וטיולי ספארי. כפי
שסיכם זאת העיתונאי ג'ון סטוסל בקצרה "אף ממשלה לא תשמור על המשאבים באותה יעילות שבה אתה
תשמור על רכושך הפרטי." אכן, קהילות שבטיות רבות באפריקה, אשר קיבלו לידיהם זכויות לניהול מיזמי
ספארי בשטחי המחיה שלהם, התקשרו בחוזים עם חברות העוסקות בתיירות אקולוגית, וכתוצאה מכך נהנו
מעלייה משמעותית בהכנסותיהן השנתיות ומשיפור בתשתיות ובאיכות החיים.
בתנאי השוק החופשי מובן שמלכ"רים פרטיים ותאגידים מסחריים יכולים לרכוש אדמות ולהשתמש בהן
לצורכי יזמות שונים, כגון סחר בבעלי חיים, תכניות לרביית מינים המצויים בסכנת הכחדה, ופעילויות פנאי
ותיירות למיניהן. דוגמא בולטת לכך הוא המלכ"ר הפרטי ,The Nature Conservancyהפועל למען מטרות
5. סביבתיות ביותר מ-10 מדינות, כולל ארה"ב על כל 10 המדינות שלה. פעילותו של ארגון זה הביאה לשימורם
של למעלה מכ-281 מיליון דונם בכל רחבי העולם באמצעות בעלות פרטית על קרקעות, והוא מפעיל שורה
ארוכה של פרויקטים המיועדים לשמירת הסביבה. הארגון מספק למטיילים בשמורות טבע רבות שבניהולו
פעילויות בתחום התיירות האקולוגית, שירותי לינה בטבע ותכניות חינוכיות בנושאים סביבתיים.
יישום מנגנון סביבתנות של השוק החופשי בניהול פארקים לאומיים מגלם יתרונות נוספים לעומת
הסביבתנות הפוליטית. הפרטת פארקי טבע תורמת להגברת האחריות התקציבית של המדינה, שכן כתוצאה
מההפרטה הממשלה שוב אינה אחראית לפיתוח ולתחזוקה של הפארקים. "בעיית הטרמפיסט" (למשל,
שימוש ללא תשלום במשאבים, כגון צייד בלתי חוקי והטמנה פיראטית של אשפה) עשויה אף היא להצטמצם
במידה ניכרת בפארקים פרטיים, שכן לרוב בעלי האדמות יש אינטרס ישיר בשמירת איכותם של המשאבים
הטבעיים שברשותם. זאת ועוד, להנהלות פרטיות של גנים לאומיים יש תמריץ חזק יותר לספק אפשרויות
בילוי מגוונות, איכותיות, חדשניות ורווחיות. זאת משום שבניגוד להנהלות ציבוריות, הן יפשטו רגל אם לא
יצליחו למשוך מבקרים ולגבור על מתחרים. דוגמה בולטת לניהול פרטי מוצלח של אזורי טבע היא
,Recreation Resource Managementחברה קבלנית לניהול פארקים, שמפעילה בהצלחה יותר מ-022
אתרי טבע לבילוי פנאי ונופש ב-22 מדינות בארה"ב, ומשפרת במידה ניכרת את חוויית הפארק של המבקרים.
מובן שללא בדיקה יסודית של כל מקרה לגופו אין לקבוע כי סביבתנות של שוק חופשי היא הגישה
המתאימה לניהול הגנים הלאומיים ושמורות הטבע בישראל,. עם זאת, נראה שהסתמכות רבה יותר על
מנגנוני השוק החופשי, ומערכת ברורה של זכויות קניין, נותנות מענה למפגעים רבים המתלווים לסביבתנות
פוליטית ולדגם המקובל של גנים לאומיים. מספר גובר של פעילי סביבה מבינים כי אם ברצוננו להמשיך
לשמור את הסביבה, ניאלץ בסופו של דבר להפוך את הסביבה לנכס; לגרום לכך שהאחראים לשמירת הסביבה
יתוגמלו על פעלם. אם ניפטר מדעות קדומות ביחס לשוק החופשי ולא נירתע מראש מכל "ליברליזציה"
ו"הפרטה", יהיה זה הצעד הראשון לקראת שמירה ותפעול אפקטיביים יותר של גנים לאומיים ושמורות טבע.
ד"ר אמיר שני הוא חבר סגל במחלקה לניהול מלונאות ותיירות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, קמפוס אילת. ד"ר שני
משמש גם כחבר בפורום הרעיוני של "התנועה הליברלית החדשה" ו"מרכז איין ראנד בישראל".