Recomendados
Más contenido relacionado
Similar a Compassion Fatigue
Más de EleanorPardess
Más de EleanorPardess (11)
Compassion Fatigue
- 2. מבנה ההרצאה א. מהי תשישות חמלה, ביטוייה ומרכיביה: – שחיקה ))Burnout – טראומטיזציה משנית )(Secondary Traumatization – סיפוק )(Compassion Satisfaction גורמי סיכון ב. תשישות חמלה בראי תיאורית ההתקשרות- 3 מחקרים ג. המלצות 2 פרדס, 3102
- 3. Compassion Fatigueההיסטוריה של המושג - "תשישות החמלה" -ג'וינסון )2991( פיגלי )5991( –""The cost of caring 3 פרדס, 3102
- 4. 1. שחיקה "תשישות פיזית, רגשית ומנטאלית הנובעת ממעורבות ארוכת טווח במצבים תובעניים רגשית" 8891,Pines & Aronson אפיוני שחיקה- 1. עייפות והתרוקנות מצברים 2. דה-פרסונליזציה 3.ירידה במסוגלות 2891 ,6791((Maslach 4 פרדס, 3102
- 5. 2. טראומטיזציה משנית "תגובה טבעית התנהגותית ורגשית לחשיפה לאירועים טראומטיים שנחוו על ידי אחרים. הסטרס הנובע מהרצון לסייע לזולת הסובל כתוצאה מחוויה טראומטית ומהעזרה הניתנת לו" )פיגלי, 5991( ביטויים דומים לטראומטיזציה ראשונית. שלוש קטגוריות- 1. חודרנות 2. הימנעות .3 עוררות יתר קיים הבדל בין שחיקה לטראומטיזציה משנית: בביטויים, קצב התפתחותם וההתאוששות מהם. 5 פרדס, 3102
- 6. Compassion Satisfaction .3 ,Stamm)1999) ""ההנאה שאתה מפיק מלעשות היטב את עבודתך ?מדידה של תשישות חמלה (Proquol (professional quality of life (("אפשרויות ל"בחן את עצמךwww.isu.edu/bhstamm/tests.htm Compassion Fatigue = Secondary Traumatization + Burnout Decreased) Compassion+ ( Satisfaction 6 2013 ,פרדס
- 7. ?האמפתיה: חרב פיפיות "יש מחיר לאכפתיות. אנשי מקצוע המאזינים לסיפורים של פחד, כאב וסבל יכולים להרגיש רגשות דומים משום שאכפת להם... באופן אירוני המטפלים היעילים ביותר, הם גם אלה הפגיעים ביותר להשפעה זו של הידבקות רגשית. בעלי היכולת העצומה להרגיש ולבטא אמפתיה, נתונים בסיכון מוגבר..." )פיגלי, 5991( האכן? מחקרים עדכניים מראים כי ככל שהמטפל אמפתי יותר, רבים הסיכויים שיחווה סיפוק וצמיחה 8 פרדס, 3102
- 8. גורמי סיכון לתשישות חמלה אפיוני המטפל • מטפלים צעירים וותק נמוך • טראומות לא מעובדות • לחצים בהווה אפיוני המטופלים • היקף החשיפה • גיל המטופלים • מצב המטופל/מחלות מתמשכות/מסכנות חיים גורמים בתפקיד וארגון תנאי עבודה, עומס מקרים, עמימות, קונפליקט תפקודי ) ,( role conflictבידוד והעדר גיוון 9 פרדס, 3102
- 9. תשישות חמלה בראי תיאורית ההתקשרות בטחון בהתקשרות ויסות רגשי שחיקה אישיותי מוטיבציה טראומטיזציה בטחון הקשרי- תמיכת מדריך, תקווה סיפוק עמיתים, משפחה מהם הגורמים המנבאים את הסיכון לשחיקה וטראומטיזציה משנית? מה מנבא חוויה של סיפוק? 01 בהנחיית פרופ' מיקולינסר פרדס, 3102
- 10. רצף דו-מימדי- חרדה והימנעות בהתקשרות Experiences in close relationships- Brennan et al, 1998 הימנעות נמוכה Secure Preoccupied חרדה חרדה נמוכה גבוהה Avoidant- Fearful- Dismissing Avoidant הימנעות גבוהה 11 2013 ,פרדס
- 11. שלושה מחקרים- שילוב מתודולוגיות מחקר 1 מדגם - 051 מתנדבים )מבתי חולים, הוספיס, אגודה למלחמה בסרטן, עמותת אי. אל. אס, סל"ע- סיוע לעולה במשבר, יחידות שיקום ועוד(. כלים - בטחון בהתקשרות )-(E.C.R • בטחון בתמיכה של מדריך, עמיתים חברים ומשפחה. • היכולת לווסת רגשות שליליים )) ,N.M.Rמוטיבציה ) , ( V.F.Iתקווה • תשישות חמלה )).Pro-QOL • 21 פרדס, 3102
- 12. מחקר 2 –מחקר יומן מדגם- 45 מתנדבים מהלך- שאלון אחרי כל מפגש במשך חודשיים. בשאלון נשאלו על מצבו ותגובותיו של מקבל הסיוע, על נסיבות המפגש, ועל תגובותיהם למפגש (משתנים מקבילים למחקר 1( 31 פרדס, 3102
- 13. מחקר 3 - ההשפעה של הטרמה של בטחון בהתקשרות מדגם- 011 מתנדבים חולקו אקראית לשתי קבוצות מהלך- הטרמה של ביטחון בהתקשרות באמצעות דמיון מודרך- "מישהו • שאתה מרגיש בטוח במחיצתו" )קב' הניסוי( לעומת "אדם שאתה מכיר" )קב' הביקורת(. תרחיש של סיוע לאדם במצוקה )זהה בשתי הקבוצות( • הועבר שאלון פוסט- סימולציה בו נשאלו על תגובותיהם לתרחיש, • על רגשות כלפי מקבל הסיוע ונכונות לסייע לו. 41 פרדס, 3102
- 14. ממצאים ביטחון בהתקשרות מהווה משאב הממתן את הסיכון לשחיקה • וטראומטיזציה משנית ומגביר את הסיכוי לחוויה של סיפוק. חרדה בהתקשרות קשורה לסיכון מוגבר לשחיקה וטראומטיזציה משנית • ככל שמעניק הסיוע נמנע בהתקשרות, כך חווה פחות סיפוק )יש מחיר • לסגירת ה"ברז" של רגשות חום וחמלה-"לא נוגע, לא פוגע"(. 51 פרדס, 3102
- 15. ממצאים - המשך העלאת ייצוגים של בטחון בהתקשרות תרמה לירידה בחשש • משחיקה ומוטרדות ולעלייה בהערכת סיכוי המטופל להיעזר בתמיכה ובציפיות לסיפוק. נמצאה אינטראקציה בין הימנעות בהתקשרות אצל מעניק הסיוע • לבין תפעול של בטחון בהתקשרות בניבוי התגובות לסימולציה של הענקת עזרה בטחון בתמיכת מדריך, צוות, חברים ובני משפחה ממתן את • הסיכון להתפתחות תשישות חמלה ומעלה את הסיכוי לסיפוק. 61 פרדס, 3102
- 16. דיון - כיוונים למחקר עתידי על מנת לחקור את תגובות מטפלים, אין להסתפק בתמונת מצב סטטית • בנקודת זמן אחת. יש לבחון את האפיונים הייחודיים, הדינאמיקה ויחסי הגומלין בקשרים • מתמשכים)בהשוואה להתערבויות קצרות( ובטיפולים ארוכי טווח חשוב לבחון סוגיות הנוגעות לעבודה של מטפלים בצוותים העובדים עם • אוכלוסיות שונות )אונקולוגיה, טיפול פליאטיבי, ,A.L.S., H.I.V גריאטריה וכד(. יש להעמיק בחקר ההשלכות החיוביות והשליליות של caregiving • 71 פרדס, 3102
- 17. המשך דיון- השלכות חיוביות על המטפל צמיחה פוסט-טראומטית : .1 שינויים חיוביים בתפיסה העצמית .2 שינויים ביחסים בין- אישיים .3 שינויים בתפיסות לגבי החיים. Calhoun & Tedeschi, (2013). Post-traumatic growth in clinical practice השלכות שליליות וחיוביות יכולות להתקיים זו לצד זו. אמפתיה מנבאת צמיחה בקרב מטפלים )Vicarious (growth 81 ,Brookhouse et al, (2011) Vicarious Exposure to Trauma and Growth פרדס, 3102
- 18. האם אפשר לטפח חמלה ? "קיימים, בעצם, שני סוגי רחמים. האחד, פחדן ורגשני, אינו למעשה אלא קוצר רוחו של הלב, שאחד רצונו - להשתחרר מהר ככל האפשר מן ההשפעה הבלתי נעימה של מצוקת הזולת, רחמים שאין בהם שמץ השתתפות בצער ואינם אלא הגנה אינסטינקטיבית על נפשך מפני סבל הזולת. ואילו הסוג השני,שרק הוא נחשב באמת, הוא סוג של חמלה לא רגשנית, כי אם יצירתית, שרצונה נהיר לה והחלטתה נחושה לעמוד בכל, בסבלנות ובסובלנות, עד כלות הכוחות ואף למעלה מזה" סטפן צוויג, קוצר רוחו של הלב )9391 (,תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ד-4891. 91 פרדס, 3102
- 19. תכניות למטפלים-דוגמאות Mindfulness & Mindful • תכניות מבוססות מיינדפולנס (Communication • עקרונות גוף-נפש )Sharing narratives/Appreciative Inquiry/Expressive writing • גישה נרטיבית ) • התחדשות בחיק הטבע- "בשבילי הנפש" קבוצות באלינט ))Balint groups • 02 פרדס, 3102
- 20. מכשולים ואתגרים Chiron, The wounded healer פחדים מחמלה בקרב מטפלים: פחד מחמלה כלפי אחרים • פחד מחמלה מצד אחרים כלפינו • פחד מחמלה לעצמנו • 1102 ,Gilbert et al החמלה לא שלמה, אם אין בה חמלה כלפי לעצמנו רק התפייסותנו עם עצמנו, קבלת מוגבלותנו וחמלה כלפי עצמנו עשויות לאפשר את החמלה היצירתית, שמטפחת חוסן וצמיחה. 12 פרדס, 3102
- 21. המלצות Pain is inevitable,“ suffering is optional” Frankl ברמה של הפרט Awareness -מודעות • Balance - איזון • - Connectionשותפות • )Gentry (2002); Saakvitne & Pearlman (1996 ברמה של הארגון הכשרה • ” To be affected but not infected“ הדרכה • קבוצות עמיתים • 22 2013 ,פרדס
- 22. References Baranowsky, A. (2002). The silencing response in clinical practice: On the road to dialogue. In Figley, Charles R. (Ed.), Treating compassion fatigue (pp.155- 170). N.Y.Brunner Routledge. Boleyn-Fitzgerald P,(2003) Care and the problem of pity. Bioethics 17 (1) Brockhouse et al (2011). Vicarious Exposure to Trauma and Growth in Therapists: The Moderating Effects of Sense of Coherence, Organizational Support, and Empathy, Journal of Traumatic Stress, Vol. 24, pp. 735–742 Craig, C.D., & Sprang, G. (2010). Compassion satisfaction, compassion fatigue, and burnout in a national sample of trauma treatment therapists. Anxiety, Stress, & Coping, 23(3), 319-339. Figley, C. R., (1995). Compassion Fatigue: Coping with secondary traumatic stress disorder in those who treat the traumatized. New York: Bruner/Mazel. Frankl, V. (1963). Man’s Search for Meaning. New York: Washington Square Press Gentry, J. E. (2002). Compassion Fatigue: A crucible of transformation.” Journal of Trauma Practice, Gilbert, P., McEwen, K., Matos, M., & Rivis, A. (2011). Fears of compassion: Development of three self-report measures. Psychology & Psychotherapy, 84, 239-255 Krasner et al. (2009). Association of an Educational Program in Mindful Communication with burnout, Empathy & attitudes among primary care physicians. JAMA. Vol. 302 (12) pp 1284-1293 Linley, P.A., & Joseph, S. (2007). Therapy work and therapists’ positive and negative wellbeing. Journal of Social and Clinical Psychology, 26, 385-403. Martin, P. (2012), Celebrating the wounded healer, Counseling Psychology Review, Vol. 26 (1), 10-19 Mikulincer, M., Shaver, P. (2007). Attachment in Adulthood: Structure, Dynamics, and Change. New-York, The Guilford Press Saakvitne, K.W., & Pearlman, L.A. (1996) Transforming the Pain: A Workbook on Vicarious Traumatization. New-York: Norton. epardess@gmail.com תודה 23 2013 ,פרדס
Notas del editor
- מי שמעניק מעצמו אור, עליו להחזיק מעמד בבעירה. היכולת שלנו כמטפלים להחזיק מעמד לאורך זמן בבעירה, לעמוד בעין הסערה, היא אתגר שעומד בפנינו יום יום עלינו להכיל לא רק את הרגשות רבי העוצמה של המטופלים,הפחד, האימה הכאב, כי אם גם את הפחדים והכאבים שלנו עצמנו, המתעוררים במפגש. גם רגשות של חום וחמלה. גם אלה יכולים לעורר גודש בלב. המילה "חמלה", במקור הלטיני, מורכבת משני חלקים : המילה "רגש" ( passion ) והמילה "עם" ( ( com , כלומר "להרגיש עם". בחרתי לפתוח את שקף הפתיחה עם איור של איש כורע תחת עומס ליבו, אנחנו שותפים למסעות ומשאות.. נשאלת השאלה מה מכביד עלינו? האם הלב הגדול והפתוח וכל אשר הוא נושא בקרבו, הוא זה שמכביד עלינו- האם העומס הוא מחיר הלב הפתוח the price of the open heart או שמא החומות שאנחנו מציבים לחמלה?
- אחד המושגים המרכזיים בדיון המתקיים בספרות המקצועית על בהשלכות חשיפתו של המטפל לסבל אנושי הוא "תשישות חמלה" ( COMPASSION FATIGUE ). הרצאה זו מפנה מעין זרקור אל הביטויים השונים של תשישות חמלה ואל השלכותיה הן על הקשר הטיפולי והן על חייו האישיים והמשפחתיים של המטפל. אנסה להבהיר את המושגים בתחום – את האבחנה בין שחיקה- שהיא המושג המוכר יותר לבין טראומטיזציה משנית, משם אעבור לתיאור של גורמי הסיכון לתשישות חמלה; החלק השני של ההרצאה יתאר פרספקטיבה של תיאורית ההתקשרות על תשישות החמלה עם דגש על הגורמים המגנים מפני תשישות חמלה והמשאבים שהמטפל יכול לגייס בהתמודדות עם העומס הרגשי הכרוך בהתמודדות עם סבל אנושי בכלל וחולי מתמשך בפרט. אתייחס לפחדים מחמלה וחמלה עצמית שיכולים להיות למטפלים ואסכם בהשלכות היישומיות למניעה וטיפול ברמה של הפרט והארגון.
- רקע המונח "תשישות-חמלה" נטבע לראשונה ב- 1992 ע"י ג'ונסון, אחות במקצועה, בעת שחקרה שחיקה אצל אחיות שעבדו במחלקות רפואה-דחופה.. את המונח הזה אימץ פיגלי, חוקר ידוע בתחום הטראומה כדי להתייחס לתהליכים העוברים על מטפלים המלווים נפגעי טראומה. לטענתו, המעורבות האמפתית, שהיא נכס לטיפול, היא גם זו החושפת את המטפל ל"ספיגת" משקעים טראומטיים, בדרך העלולה לכרסם ביכולת המטפל להמשיך ולהעניק תמיכה אמפתית לאורך זמן. הוא ביקש להדגיש כי היכולת "להרגיש עם" היא אחד המשאבים החשובים העומדים לרשותנו כמטפלים והיא חיונית לבניית יחסי אמון מטפל-מטופל ולהצלחת הטיפול, אך מחקרים רבים מעידים כי במצבים רבים המשאב החשוב הזה נתון בסכנה. יש לציין כי למרות שהמושג מקורו במחקר על צוותים במערכת הרפואית, מרבית הספרות המקצועית על תשישות חמלה התבססה תחילה על מחקר על הטיפול ביוצאי קרבות, ובהמשך, גם במטפלים בנפגעי אסונות מעשי-אדם ואסונות טבע. פיגלי מסביר כי הוא בחר את המושג compassion fatigue על המשקל של combat fatigue המונח של הלם קרב, כדי להמחיש את מרכיב הטראומטיזציה המשנית, ולחדד שלא מדובר רק בשחיקה. תחילה הוא השתמש בתשישות חמלה כמילה נרדפת לטראומטיזציה משנית, אך בהמשך הוא השתמש בה כמונח על- מעין מושג מטרייה שכולל גם מרכיב של שחיקה, וגם מרכיב של טראומטיזציה בנוסף לירידה בסיפוק.
- תשישות חמלה, כפי שהיא נמדדת בכלי professional quality of life שפיתח פיגלי מורכבת משלושה מרכיבים. המרכיב הראשון מתבסס על ספרות ענפה בתחום של שחיקה. בספרה "שחיקה- המחיר של הדאגה לאחר" הגדירה כריסטינה מזלך את השחיקה כ"תגובה נמשכת ללחצים רגשיים ובין-אישיים כרוניים בעבודה" ( Maslach, 1992 ) . היא תיארה שלושה מרכיבים של השחיקה: 1 .תשישות נפשית. 2 . דה-פרסונליזציה- המתבטאת בהתייחסות למטופל כאובייקט, כ"מקרה" או כ"תיק" וכאוסף של "תסמינים" או "בעיות". 3 . ירידה בתחושת המסוגלות, ספקות עצמיים וחוויה של כישלון, תקיעות וחוסר אונים ( Grosch & Olsen, 1995; Maslach & Jackson, 1982; ; Pines & Aronson, 1998 ;). Cherniss (1980 ) מתאר את השחיקה כחוויה של התרוקנות המשאבים, הבאה לביטוי בהתייחסות טכנית, לעיתים אף צינית, אל המטופלים. החוקרים בתחום השחיקה בקרב מעניקי סיוע מצביעים על התפיסות השליליות שעלולים מעניקי הסיוע לפתח ביחס לעצמם וביחס לאנשים שחשבו תחילה שיוכלו לעזור להם ( Pines & Aronson, 1998 ). תהליך השחיקה הוא הדרגתי ויכול להתבטא בכרסום איטי במשאביו הנפשיים של המטפל עד כי הוא עצמו כלל לא חש בו ( Cherniss ,1980 ; (Farber, 1983; Grosch & Olson, 1995 .
- טראומטיזציה משנית היא מצב שבו אנשים הבאים במגע קרוב עם קורבן לאירוע טראומטי עלולים לחוות מצוקה דומה ולהפך בעצמם במרוצת הזמן לקורבן עקיף של הטראומה (..). בהקשר של המחקרים על מטפלים בצוותים של אונקולוגיה, הוספיס, hiv , ועוד, מטפלים באופן טבעי עלולים למצוא עצמם מוטרדים ממחשבות חודרניות הקשורות לאירועים טראומטיים שחווים החולים או אף חולמים את חלומותיהם ( Figley, 1995; Stamm, 1995 ). הם עלולים לגלות תגובות של הימנעות ממחשבות, מרגשות, מפעילויות או ממצבים המזכירים את הסבל של החולים. למצוקתם עלולים להתלוות סימפטומים של עוררות ומתח, כמו גם קשיי שינה, בלבול, קשיי ריכוז ואי-שקט, חוויות קשות של חוסר אונים, בדידות וניכור, נטייה להסתגרות, התבדלות מהסביבה, אובדן עניין בנושאים בהם היה למטפל ענין בעבר, וירידה בפעילויות שהיו בעבר מקור לסיפוק והנאה ( Figley, 2002 Ortlepp & Friedman, 2002 ; ). בשונה משחיקה המתפתחת הדרגתית, טראומטיזציה משנית אצל מטפלים יכולה קצב שונה= להופיע באופן פתאומי ובעקבות מפגש ספציפי עם מטופל מסוים. בעוד השחיקה, מתבטאת כאמור לעיל בהתרחקות פיסית, מנטאלית ורגשית, תשישות החמלה, שאחד ממרכיביה היא טראומטיזציה משנית, יכולה להתבטא דווקא באובדן מרחק, קושי בהצבת גבולות, מעורבות יתר וקושי להתנתק ממחשבות הנוגעות למטופל ולעיתים גם מהמטופל עצמו. מתוך רצון להתגונן מפני חוסר הישע שקשה להכילו, עלול המטפל ליטול על עצמו אחריות גדולה מדי לחיי המטופל, לחרוג מגבולות תפקידו ולנסות למלא את תפקיד המושיע, תוך שהוא חש שתפקידו "להצילו" ( Rescue fantasies ) (הרמן, 1994 ). מצוקתו של המטפל הסובל מתשישות חמלה אינה קשורה בהכרח לשעות עבודה או עומס רב של מקרים, אלא עלולה להתפרץ באופן פתאומי ובמפתיע גם בתגובה למטופל אחד, שסיפורו נגע, בדרך זו או אחרת, בסיפורו האישי של המטפל ( Figley, 2002 ).
- חוית ההנאה והסיפוק סביב היכולת לעשות היטב את עבודתך. זאת ההגדרה המסורתית של סיפוק חמלה. אני מאמינה שאפשר להרחיב ולהעמיק את ההבנה של חווית הסיפוק מעבר להקשר הספציפי של "להינות מלעשות היטב את עבודתך". יש חפיפה בין המושגים שונים, אך חשובה גם האבחנה ביניהם- ייתכן מטפל שסובל משחיקה אך לא מטראומטיזציה משנית- מרגיש מתוסכל בגלל עומס העבודה, והביורוקרטיה, אך ללא כל סימנים של טראומטיזציה. לעומת זאת, ייתכן מטפל שמרגיש אנרגטי ביותר, אוהב את עבודתו, חווה סיפוק רב אך לא מסוגל לדבר על שום דבר אחר, לא ישן בלילה מרוב מחשבות על מקרה זה או אחר, מוצא עצמו חולם את חלומותיו, מתקשה להיפרד מהחולה, וכורע תחת עומס של רגשי אשם על שלא עושה די כדי לסייע לו. זהו הטראומטיזציה המשנית
- לסיכום, לתשישות חמלה מרכיבים גופניים, רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים: תגובות רגשיות עלולות להתבטא בחרדה, פחד, חוסר אונים, כעס ואשמה, עצב ודיכאון תגובות גופניות יכולות לכלול מגוון של תלונות סומאטיות, כגון כאבים, חולשה ו/או קשיי שינה; תגובות קוגניטיביות עלולות לכלול ירידה בריכוז, מחשבות חודרניות ו/או עיסוק יתר במחשבות הקשורות למקבלי הסיוע; תגובות התנהגותיות יכולות לבוא לביטוי בעלייה ברגזנות, התפרצויות ו/או הסתגרות. המטפל עלול להרגיש מאוים ומוצף נוכח צרכי התלות העזים של המטופל בו ועלול להרגיש אשם על שאינו עושה די כדי להקל על סבלו. לפעמים חש המטפל אשם ולו רק מפני שנחסך ממנו הסבל של המטופל. בקשר בין מטפל למטופל עלולה תשישות החמלה לגרום למצבים של אובדן גבולות, מעורבות יתר תוך הזנחת הצרכים האישיים. יכולות להיות, לחילופין, לתגובות של הימנעות, המעטת המצוקה. יש סכנה של silencing response . תשישות החמלה לכן יכולה לפגוע בתהליכי שיפוט, הערכה וקבלת החלטות . השלכותיה מתבטאות גם בחייו האישיים של המטפל ובמערכת היחסים בינו לבין בני משפחתו (גם כאן הסימנים הם דומים לאלה המתוארים אצל חיילים אחרי לוחמה- עניני הבית מתגמדים, נראים שוליים- דמיינו את הניסיון להגיע בזמן לצפות במשחק כדורגל בו משחק הילד שלך אחרי מפגש עם מטופל אובדני. .
- הדגשתי את הציטטה הזאת, כדי לחדד את הבעיתיות שבה, ובמיוחד המסר האחרון שהיכולת לאמפתיה היא זו שבהכרח מובילה לתשישות חמלה. מה המנגנון דרכו אנחנו מפתחים תשישות חמלה? לפי פיגלי, האמפתיה היא ה"חלון" דרכו מוחדרים המשקעים הטראומטיים. לדבריו, יש מחיר לאכפתיות. אנשי מקצוע שמאזינים לסיפורים של פחד, כאב וסבל יכולים להרגיש רגשות דומים זאת משום ש אכפת להם . לעיתים אנו מרגישים שאנו מאבדים את תחושת העצמי שלנו תוך מעורבות בטיפול באחרים ...באופן אירוני המטפלים היעילים ביותר, הם גם אלה הפגיעים ביותר להשפעה זו של "אפקט מראה או הידבקות רגשית . אלה שהינם היכולת הגבוהה יותר להרגיש ולבטא אמפתיה ולהביע אותה, נתונים בסיכון מוגבר ללחצים ולתשישות חמלה. חרב פיפיות = חרב עם שני "פיות", שני צדדים מחודדים . "ואחריתה מרה כלענה" (משלי)
- מתי החמלה שהיא משאב מרכזי בטיפול מצויה בסכנה? גורמים הקשורים למטפל - לעובדים צעירים וחסרי ניסיון, סיכון גבוה יותר לפתח תשישות חמלה . בניגוד לתמונה שיכולה להתקבל על שחיקה, ותק וגיל אינם גורמי סיכון, הם יתרון: הם אפילו מפחיתים את הסיכון לתשישות חמלה. זה ממצא עקבי לאורך המחקרים. . זה אומר שאנחנו צריכים לקחת זאת בחשבון בבניית ההכשרה וההתמחות במקצועות השונים. היסטוריה של טראומה אישית לא מעובדת, ו/או אירועי דחק בחייו האישיים של המטפל (עומס של טיפול בילדים ובני משפחה אחרים), חושפים את המטפל לסיכון מוגבר להתפתחות תשישות חמלה. גורמים הקשורים למטופלים- חשיפה למחלה מסכנת חיים, תהליכי גסיסה ומוות מהווה גורם סיכון לטראומה. חשיפה לריבוי מקרי מוות – ובמיוחד מוות אלים גם היא מגבירה את הסיכון. עבודה עם ילדים נחשבת כגורם סיכון. גורמים הקשורים לתפקיד ולארגון - מעט ידוע על הגורמים הארגוניים המנבאים תשישות חמלה וידוע יותר על הגורמים המנבאים שחיקה. לכן אותם אפרט כאן. עמימות וקונפליקט תפקודי ( role conflict ) או העדר אפשרות להיות שותף בקבלת החלטות והעדר גיוון, נמצאו כאפיוני תפקיד המגבירים את הסיכון לשחיקה ( Maslach,1982 ). עומס יתר של חולים, הנובע מהיחס בין מספר המטופלים למספר אנשי הצוות, נמצא אף הוא במחקרים כגורם לשחיקה (פיינס, 2011 ). במסגרות עבודה בהן מצופה מהמטפל להקדיש מזמנו ולהעניק טיפול באיכות גבוהה, גם כשמספר מקבלי השירות הולך וגדל, גובר הסיכון לשחיקה (שם). במחקר שערכו פיינס ומזלך (...) על עובדים בבתי חולים לחולי נפש, נמצא כי ככל שהיחס בין מספר החולים למספר המטפלים גדל, כך גברה העוינות למטופלים, הסיכון רב יותר לתחלואה בקרב מטפלים, להיעדרויות ממקום העבודה ואף לעזיבתו. המחקר על הקשר בין גורמים ארגוניים לטראומטיזציה משנית, מועט , כאמור לעיל, בהשוואה לזה שנערך על הגורמים הארגוניים המנבאים שחיקה, אך מהמחקרים הקיימים בכיוון זה, ניתן ללמוד שבדידות מקצועית של המטפל נחשב לגורם סיכון לטראומטיזציה משנית (..). מטפלים עלולים להסס לדווח על רגשות שלילים הנוגעים לעבודותיהם, מתוך חשש שאלה יתפרשו כעדות לקושי בביצוע התפקיד , או כסימן שהם דואגים ומרוכזים בעצמם במקום להתמקד במטופלים.
- מדוע תיאורית ההתקשרות? המחקר על הקשר בין בטחון בהתקשרות בבגרות לבין ויסות רגשי והתמודדות במצבי לחץ. 2 . זו תיאוריה העוסקת ביחסים של קבלת עזרה ונתינת עזרה, מה שמכונה caregiving מודל המחקר נבנה על סמך סקירת ספרות- הביטחון בהתקשרות מתגבש על סמך ה experiences in close relationships הפנמה של החוויות שהיו למטפל בכל הקשור ליכולת לבטוח באחר בשעת מצוקה ולהרגיש בעל ערך וראוי לקבלת תמיכה. ההיבט השני של felt security הוא תחושת הביטחון ההקשרי הנובעת מהיכולת לבטוח במקורות תמיכה- במחקר הזה מדובר היה במקורות תמיכה של מדריך, קבוצות עמיתים ,חברים ובני משפחה המשתנים המתווכים במודל המחקר היו היכולת לויסות רגשות שליליים של המטפל, (האופן בו הוא מווסת את הרגשות השליליים שלו עצמו), תחושת משמעות ותקווה המשתנים התלויים- שלושת המרכיבים של תשישות חמלה. -/-/+
- Experiences in Close Relationships (ECR) questionnaire and the Experiences in Close Relationships - Revised (ECR-R) questionnaire. The ECR was created by Brennan, Clark, and Shaver in 1998 + תמיכה- בטחון בזמינות ורגישות של מדריך או צוות יכולה לגרום למטפלים שהם נוטים לחרדה או הימנעות בהתקשרות להגיב כמו שמגיבים בעלי בטחון בהתקשרות ולהרחיב את הרפרטואר שלהם אוירה של קונפליקט גבוה, ניכור ו/או ביקורתיות יכולה לגרום לכך שמטפלים יתביישו בסימנים של תשישות חמלה ויסתירו אותם.
- המטרה של מחקר היומן היה לעמוד לא רק על ההבדלים בין מטפלים אלא על ההבדלים שבתגובות של כל מטפל על ציר הזמן במפגשים שונים ועם מטופלים שונים.
- "עטיית השריון" של בידוד וריחוק, שמטרתה הימנעות מרגשות שליליים והתגוננות מפני קירבה, כרוכה גם ב"סגירת הברז" של רגשות חיוביים, כולל חוויות של חום וחמלה. תמיכה להסבר זה אפשר למצוא בממצא ששוחזר, הן במחקר 2 והן במחקר 3 , לפיו, הנמנעים בהתקשרות מדווחים על רמה נמוכה יותר של אמפתיה ופחות רגשות חיוביים ביחס למסתייעים.
- מעניקי סיוע שנחשפו לתפעול של ביטחון הקשרי דיווחו על פחות חשש שמא יחוו שחיקה (עייפות, עומס או תקיעות) או מוטרדות במחשבות על המסתייעת שסיפורה הוצג בתרחיש, בהשוואה לאלה שנחשפו לתפעול ניטרלי. בעקבות ההטרמה של ביטחון בהתקשרות נמצאה גם עלייה בדיווחים של מעניקי הסיוע על סיפוק. בנוסף לאמור לעיל, נמצא שמעניקי הסיוע שנחשפו לתפעול של ביטחון הקשרי, העריכו בצורה חיובית יותר את כוחותיה של האישה שסיפורה הוצג בתרחיש ואת סיכוייה להיעזר בתמיכה המוענקת לה, ונטו לייחס משמעות חיובית יותר לאפשרות להמשיך לחפש דרכים על מנת להושיט לה עזרה, בהשוואה לאלה שנחשפו לתפעול ניטרלי. ממצא לגבי אינטראקציה- בקרב מעניקי הסיוע בעלי ציונים נמוכים בהימנעות בהתקשרות, לא נמצא אפקט ישיר מובהק לתפעול על האמפתיה. לעומת זאת, בקרב מעניקי הסיוע הגבוהים בהימנעות תרם התפעול,לעליה ברמת האמפתיה ולייחוס משמעות חיובית יותר להענקת סיוע. איך השפיעו ציוני ההתקשרות האישיותיים על הנבדקים על תגובתם לסימולציה? (נזכור שכל מאה הנבדקים במחקר הזה נתבקשו להגיב לאותה סימולציה) המטפלים החרדים יותר בהתקשרות ביטאו יותר לפיתוח סימני שחיקה ומוטרדות ונמצא קשר שלילי בין הימנעות בהתקשרות לבין הציפיות לסיפוק מהענקת הסיוע. ממצאים אלה משחזרים את הממצאים שנתקבלו משני המחקרים הקודמים. כמו-כן, נמצא שלהימנעות בהתקשרות אצל מעניק הסיוע, זיקה שלילית עם רמת אמפתיה, התמדה בניסיונות ליצור קשר נוכח דחייה, ותחושת משמעות ביחס להענקת סיוע. הימנעות ופחות סיפוק- "לא נוגע לא פוגע" - כשהמטפל עוטה על עצמו שריון ומסכות הגנה השומרות אותו מרוחק, הוא אמנם מוגן יותר, אך גם פחות אמפתי ופחות נהנה מעבודתו.
- על מנת לחקור את תגובות מטפלים, אין להסתפק בתמונת מצב סטטית בנקודת זמן אחת ( כפי שנעשה במרבית המחקרים בתחום) ממצאי המחקרים, באופן כללי, מדגימים את הרלבנטיות של תיאורית ההתקשרות להבנת התופעה של תשישות חמלה ודרכים בהן יכולה פרספקטיבה זאת להנחות את בנייתן של תכניות הכשרה והדרכה.
- בשונה ממסקנתו של פיגלי, שראינו בתחילת ההרצאה כיצד מדגיש כי אלה מאיתנו שהם בעלי לב רחב במיוחד ועוצמה רבה של רגש וביטוי אמפתיה, נתונים בסיכון מוגבר, אנחנו רואים שבעלי האמפתיה, שהיא אמפתיה ולא הזדהות, אמפתיה המבוססת על קבלת הפגיעות שלנו, הם מוגנים יותר מפני שחיקה וטראומטיזציה משנית. למשל, עובדת סוציאלית בבי"ח חרדה מאוד בהתקשרות, קיבלה הדרכה שבזכותה הצליחה לא רק ללמוד לומר "לא" , לשחרר ולהתמודד עם פרידות. היא לקחה את השינויים האלה לתך המשפחה שלה. סיפרה כיצד הצליחה גם עם ילדיה והוריה לעשות שינוי אנשים שחיים בצל המוות יכולים ללמד אותנו שיעורים חשובים על החיים הנוכחות במצבים- כגון end of life care - מעמתת אותנו עם דילמות מוסריות אנשים עושים life review שואלים את עצמם- כמו איואן איליץ – בסיפורו של טולסטוי, אומר אולי "ואולי לא חייתי כפי שהייתי צריך לחיות עלה פתאום בדעתו, אבל איך זה... עשיתי הכל כמו שצריך? " זה מאתגר אותנו לחדד ולבחון מחדש סדרי עדיפויות המצוקה יכולה להיות קרש קפיצה להתפתחות. לשינויים בתפיסה עצמית, ביחסים בין אישיים ושיניים בתפיסות לגבי החיים. המצוקה יכולה להיות מנוע לצמיחה, גם עבורנו
- סטפן צוויג משרטט את האבחנה בין רחמים לחמלה ומדבר על קוצר רוחו של הלב. דבריו משקפים את שלושת הגורמים המתווכים במחקרים שתיארתי (שעל כל אחת מהן אפשר לתת הרצאה נפרדת) 1 . מוטיבציה- חמלה לא מדודה יכולה לגרום נזק גם למטפל וגם למטופל כשהיא נובעת ממניעים הגנתיים ("להגן על נפשו מפני סבל הזולת"), או מתוך צורך בשליטה או צורך להרגיש טוב עם עצמי 2 . ויסות רגשי- " החמלה היא לא רגשנית, יצירתית, רצונה נהיר לה והחלטתה נחושה. יש בה מידה של סבלנות וסובלנות" קוצר רוחו של הלב הוא ביטוי לחוסר יכולת לווסת את הרגשות שלנו. היכולת לווסת את הרגשות שמתעוררים בנו, מאפשרת לנו את הסבלנות והסובלנות בנוסף לגמישות הנחוצה במפגש עם חולי מתמשך. היכולת לווסת את רגשותינו מאפשרת לנו גם לעשותבהן שימוש יצירתי בהבנתנו את התהליכים הרגשיים המורכבים המעורבים במפגש. 3 . התקווה - נדרשת הגדרה מחדש של תקווה וזהירות מתקוות שווא. השפעתו של כל מטפל מוגבלת לזמן ולמקום ותלויה בגורמים שאינם בשליטתו. "כולנו מתים" אומר בפשטות גראסים, בסיפורו של טולסטוי איואן איליץ, הכרה זו מלווה השתוות נפש, שאינה מובנת מאליה. בע וד שרחמים הוא מקום של התנשאות ופטרוניות . החמלה, לעומת זאת, היא חיבור לאנושיות שבנו. זו נקודת מבט הרואה את חוסר אונים והסבל המונחים בעצם הקיום האנושי כבלתי נמנעים . שימו לב לשורה- עד כלות הכוחות או למעלה מזה. מה שאמרנו קודם על הויסות הרגשי, המוטיבציה והנחישות לעמוד בכל בסבלנות ובסובלנות עד כלות הכוחות ואף למעלה מזה, שהרי תוך כדי כך אנחנו מתעלים מעבר לגבולות עצמנו כיצד אפשר לטפח את אותה חמלה יצירתית, שמטיבה הן עם המטפל והן עם המטופל ומאפשרת לנו להתעלות מעבר לגבולות עצמנו?
- חמלה יצירתית על ידי תרגול במיינדפולנס האינטגרציה בין גוף נפש אף היא מהווה תשתית לחמלה יצירתית, איזונים בגוף, מיקוד בנשימה בנוכחות מתוך grounding שמאפשרת לנו להיות מחוברים להרגיש בטחון בתוך הגוף שלנו גישה נרטיבית יש מספר אפשרויות לטיפוח חמלה בין היתר על ידי הרחבת מעגל החמלה בשיטות כגון סיפור נוגע בסיפור התחדשות בחיק הטבע- גיוס מטפורות מן הטבע יש מרכיב של טיפוח חמלה בזכות החיבור למעגליות והתחדשות בטבע ועל קבוצות באלינט יש עבודה על טיפוח חמלה
- אחד המכשולים מפני תכניות לטיפוח חמלה ו self care של מטפלים, הוא ההתכחשות לתופעה והבושה להכיר בה. מכשול נוסף הינו הפחד מחמלה וגם הפחד מחמלה עצמית. לקראת הרצאתה של רונית מטלון על האומץ לחמלה והפחד מחמלה" ‘ ברצוני להפנות את תשומת לבכם לספרות העדכנית על פחד מחמלה. המחקר על חמלה עצמית והמחקר על פחד מחמלה בחיתוליו, אך נשאלת השאלה כמה אנחנו דואגים לעצמנו? כמה אנחנו חומלים ביחס עצמנו? מה אנחנו עושים למען רווחתנו? ו..... מי מפחד מחמלה? חמלה עצמית וחמלה כלפי האחר שלובות זו בזו, מגבילות ומאזנות זו את זו, ומעצימות אחת את השנייה החמלה לא שלמה אם אין בה חמלה גם ביחס לעצמנו, בעוד שרחמים הוא מקום של התנשאות ופטרוניות , החמלה מושתתת על חיבור לאנושיות שבנו. רק התפייסותנו עם עצמנו, קבלת מוגבלותנו וחמלה כלפי עצמנו מאפשרת את אותה חמלה יצירתית, שמטפחת חוסן וצמיחה .
- המלצות abc - לסיכום, נחזור לויקטור פרנקל- הכאב הוא בלתי נמנע, הסבל הוא אופציונלי. זו נקודת מבט הרואה את החוסר אונים והסבל המונחים בעצם הקיום האנושי כבלתי נמנעים. . ככל שהמטפל נעשה מודע יותר לכאביו, פגיעותו וחולשתו הוא, ככל שהוא "מחזירם לעצמו" במקום להשליכם על מטופליו, הוא הופך ליעיל יותר בעבודתו ורבים הסיכויים שהוא יכול להשתמש במצוקה כמנוע לצמיחה. להיות affected but not affected כיצד נוכל להיות עם המטופל, מבלי להישאב מחד, ולהזדהות יתר על המידה עם מצוקתו ומאידך, מבלי להאטם, להימנע ולהתנתק ממנה? בלי נכונות לגעת ב"פצעים" שלנו עצמנו, בהזדקקות, פגיעות ושבריריות הקיום שלנו, לא נוכל גם לחוות את אותה צמיחה והתרחבות של גבולות עצמנו
- Saakvitne and Pearlman (1996) quoted a workshop participant’s letter of thanks: “Your reframing of our tears as natural and healthy expressions of the grief we must inevitably feel as a result of bearing witness to the pain of others has moved us to a deeper , personal understanding of this process” (p. 71). Although this normalization of the vicarious suffering of clinicians can undoubtedly be helpful, an explicit recognition of trauma work’s potential for positive outcomes might well encourage clinicians to adopt the perspective underlying so many of the reports of this sample of clinicians — that the tears they shed on behalf of their clients represent an extraordinary opportunity for personal growth .