יוסי דהן תיאוריות של צדק חברתי
•
1 recomendación•3,664 vistas
המאמר של יוסי דהן למי שלא מצא. תאוריות של צדק חברתי שבת שלום לכולם שבי
Recomendados
Más contenido relacionado
Similar a יוסי דהן תיאוריות של צדק חברתי
Más de Shaby Haim
Más de Shaby Haim (20)
יוסי דהן תיאוריות של צדק חברתי
- 1. יוסי דהאן, 'תיאוריות של צדק חברתי'. תל אביב, משרד הביטחון, 7002. 862 עמ'. דניאל אטאס ודוד הד )עורכים(, 'מורה צדק: עיונים בתורתו של ג'ון רולס'. ירושלים, מאגנס, תשס"ז. 202 עמ'. א פילוסופיה פוליטית בעידן המודרני, לא כל שכן תיאוריות של צדק, היו עד ג'ון רולס תחום שולי בפילוסופיה. העיסוק במוסר ובצדק היה נחלתם של תיאולוגים, אידיאולוגים, ומאוחר יותר, משפטנים. רק מסוף שנות החמישים, ובעיקר עם הופעתו של ספרו המונומנטלי של רולס, 'תורה של צדק' ב–1791 )ובעצם עם פרסומו של המאמר שבישר עליו, כבר ב–8591( חזר העיסוק בפילוסופיה פוליטית למקום הראוי לו כתחום מרכזי בפילוסופיה. רוב העיסוק בפילוסופיה פוליטית בת זמננו, ובוודאי רובו של הדיון בצדק מאז הוא בעצם ניסיונות שונים לבקר את תורת הצדק של רולס או להגן עליה. רוב תורות הצדק שאנו מלמדים בקורסים על צדק, אם לא כולן, הן תגובות שקמו לרולס. בין אלה ניתן לכלול ליברטריאניזם, קהילתנות, תורות פמיניסטיות של צדק, צדק כגמול, צדק רב תרבותי, ועוד. מכאן שקשה להפריז בחשיבותו של רולס לדיון על צדק. בעצם, אם לאמץ את הטענה של תומס קון על המבנה של מהפכות מדעיות, ניתן לחשוב על תורת הצדק של רולס כעל הפרדיגמה השלטת בתחום חקר הצדק. קון הראה כי בעשייה המדעית אין אנו בהכרח זונחים תיאוריה גם כשאנו יודעים שהיא פגומה. מקובל לחשוב, למשל, שתורת היחסות של איינשטיין מסבירה רק תשעים אחוז מהתופעות בטבע; במילים אחרות, עשרה אחוזים מהמקרים בטבע מפריכים אותה. לכאורה זה היה צריך להספיק כדי לגרום לנו לזנוח את תורת היחסות. קון הראה שמדע אינו מתקדם כך. באין אלטרנטיבה טובה ממנה תורת הייחסות תמשיך ותישאר הפרדיגמה השלטת. דבר דומה קורה לגבי תורת הצדק של רולס. ניתן לתאר את מצב הדיסציפלינה בחקר הצדק כמצב שבו מבקרים מזנבים ברולס ונוגסים פיסות קטנות בשולי התיאוריה שלו, אבל באין אלטרנטיבה טובה ממנה התיאוריה המרכזית בעינה עומדת על אף פגמיה הרבים. ספרו של דהאן, ובוודאי קובץ המאמרים הערוך בידי אטאס והד, בדין מעמיד אפוא במרכז הדיון של צדק את משנתו של רולס. הייתי רוצה להציע בסקירה זו טיפולוגיה מסוימת שעשויה אולי לעזור לקורא ולהדריך אותו בבואו להיעזר בספרי המבוא הללו על צדק. טענתי היא שכשאנחנו מדברים על המחקר בן זמננו על תורות של צדק חברתי יש שלושה היבטים מרכזיים שאפשר לדבר עליהם: ראשית, כיצד בונים תורה של צדק; שנית, מהם העקרונות שהיא מכתיבה; ושלישית, על מי ועל מה היא חלה. כלומר אפשר לדבר על שלושה היבטים: מתודת הצדק, תוכן הצדק, ותחולת הצדק. 724 עיון נ"ז )תשרי תשס"ט / 8002 Iyyun 57 (October
- 2. 824 סקירות ספרים ב אתחיל אפוא בשאלה של מתודת הצדק. המתודה של רולס היא מה שמכונה גישה קונסטרוקטיביסטית לצדק. )ראוי לעיון בעניין זה מאמרו של אלי פרידלנדר בקובץ של אטאס והד המבחין בין סוגים שונים של קונסטרוקטיביזם.( רוצה לומר, אנו מגלים מהם עקרונות הצדק על ידי בנייה של איזושהי מכונה או קונסטרוקציה, שהפלט שהיא מפיקה הם הם עקרונות הצדק. למה הדבר דומה? נאמר שאנו שואלים מהי הדרך הצודקת לחלק עוגה בין שלושה ילדים. דרך אחת היא לקבוע בפשטות שחלוקה צודקת היא חלוקה שווה. דרך אחרת היא לומר שניתן לקבוע מהי החלוקה הצודקת על ידי כך שנקבע כי זה שפורס את העוגה יהיה האחרון שבוחר את פיסת העוגה )מה שיגרום לו, אם הוא רציונלי, לפרוס פרוסות שוות ככל האפשר(. כלומר בדרך השנייה התחקנו אחר הצדק תוך יצירת סיטואציה מסוימת )שבה דימינו מצב של חוסר משוא פנים( שהתוצאה שהיא תייצר תיחשב כדבר שהצדק דורש. זהו בדיוק מה שעושה רולס. הוא בונה קונסטרוקציה שהוא מכנה המצב המקורי, שהפרטים הנמצאים בה נתונים מאחורי מסך של בערות. העקרונות שייבחרו על ידי אותם פרטים הנתונים במצב של חוסר ידיעה על מצבם, ובעודם נתונים לאותן הגבלות רולסיאניות מפורסמות על המוטיבציה שלהם )הם מאופיינים כחסרי עניין הדדי — לא אכפת להם מהפרטים האחרים, אך גם אין הם מקנאים בהם(, הם הם עקרונות הצדק המחייבים. אולי הפלט החשוב ביותר של מכונת הצדק של רולס הוא עקרון ההפרשיות המפורסם. על פי עיקרון זה, ממגוון החלוקות האפשריות של מה שרולס קורא טובין חברתיים ראשוניים )זכויות, הזדמנויות, עושר וכבוד(, החלוקה הצודקת ביותר היא זו המיטיבה באופן מרבי עם אלו שמצבם הוא הרע ביותר. במילים אחרות, חוסר שוויון בחלוקת משאבים הוא מוצדק כל עוד הוא למען רווחתו המרבית של המגזר המוחלש ביותר בחברה. הקונסטרוקטיביזם הרולסיאני הוא נדבך עכשווי במסורת המפוארת של האמנה החברתית מבית מדרשם של הובס, לוק ורוסו, ובאופן טבעי, אולי, הפך לאחד ממושאי הביקורת המרכזיים בתורתו. אמרתי כי הקונסטרוקטיביזם הרולסיאני מייצר עקרונות של צדק על ידי כינון של מצב מקורי, ובו פרטים בעלי מאפיינים מיוחדים, המיועד לחלץ מאותם פרטים שיפוטים שהם חסרי משוא פנים, כלומר שיפוטים הוגנים. כל אותן הגבלות שרולס מטיל על משתתפי המצב המקורי, הגבלות על האינפורמציה הנתונה להם, הגבלות על המוטיבציה שלהם, והגבלות על זהותם, הם בעצם הקלט הנכנס למכונת הצדק, לקונסטרוקציה הרולסיאנית. הפלט שיוצא מצדה האחר של המכונה הוא אותם שני עקרונות צדק מפורסמים של רולס. אם כן, הלגיטימציה והמרות של עקרונות אלה אמורה להיגזר מהאמנה החברתית שמייצג המצב המקורי. אך מבקריו של רולס הזדרזו לציין כי המצב המקורי של רולס )כמו תורות אחרות של אמנה חברתית( אינו מדבר על מצב היסטורי אמיתי. אין זו אמנה שנחתמה בפועל ולכן גם לא ברור אם יש לה כוח מחייב. על פי אמירתו המפורסמת של רונלד דבורקין,
- 3. סקירות ספרים 924 החוזה ההיפותטי של רולס אינו שווה את פיסת הנייר שעליו לא נחתם. הקהילתנים מוסיפים לביקורת זו: לא רק שהמצב המקורי של רולס לא התקיים מעולם, אלא שהאנשים שלכאורה נמצאים בו אינם אנשים כלל ועיקר אלא דחלילים חלולים שאינם מזכירים אותנו, בני אדם אמיתיים, כלל ועיקר. הפרטים הרולסיאנים הם מחוקי זהות, נטולי מחויבות )ראו בעניין זה את הדיון של אביה פסטרנק ואבנר דה–שליט בקובץ של אטאס והד על האינדיבידואליזם המתודולוגי של רולס(, וחסרי מטרות ויעדים בחיים. לא פלא שהם יחתמו על כל דבר שרולס יאלץ אותם לחתום עליו, שהרי הם יצירי כפיו הליברליים. ובמיוחד לא פלא שהם מסכימים לדמוקרטיה פרוצדורלית, כזו שלא מקדמת שום תפיסה של הטוב. )מעניין לקרוא את מאמרו של יוסי יונה בעניין זה על המתח אצל רולס בין חינוך כמעצב את תפיסת הצדק של אזרחים צעירים לבין השפעתו על קידום תפיסת טוב מסוימת.( התשובה של רולס למבקריו היא שהמצב המקורי שלו אינו ניסיון להתחקות באופן היסטורי אחר אמנה זו או אחרת. המצב המקורי מעולם לא התרחש והפרטים הממלאים בו תפקיד אינם בני אדם רגילים. התרגיל המחשבתי של רולס, טוענים מצדדיו, מעולם לא התיימר להיות ניסיון לספק סיפור היסטורי. אלא, המצב המקורי ומסך הבערות של רולס הם מכשירים היריסטיים, הם קונסטרוקט מחשבתי שנועד לעזור לנו לחלץ אותן אינטואיציות מוסריות שיש )או שאמורות להיות( לכולנו בשאלה מהו צדק, בדיוק כפי שחיתוך העוגה מראה מהי החלוקה הצודקת, אך לא קובע מהי. מסך הבערות מאלץ אותנו לחשוב על השאלה מהם העקרונות הצודקים ביותר לניהול החיים הפוליטיים באופן שהוא חף מכל משוא פנים. המצב המקורי של רולס איננו אפוא ניסיון לתאר אירוע היסטורי, אלא הוא משחק מחשבה שמדמה מצב של חוסר משוא פנים. אך אם זוהי העמדה הרולסיאנית, יאמרו מבקריו, הרי שהיא שומטת את הקרקע תחת הטענה שמה שמקנה את הסמכות המוסרית לעקרונות הצדק של רולס היא האמנה החברתית שיצרה אותם. במילים אחרות, אם האמנה החברתית היא לא יותר מפיקציה אז ממילא אין לה תוקף מחייב של חוזה, ולא ברור מדוע בנה רולס משחק מחשבתי שבו פרטים חייבים להגיע להסכם על כללי הצדק. בכלל לא ברור מדוע יש צורך בריבוי של פרטים במצב המקורי, שהרי לשם המשחק המחשבתי והסימולציה של חוסר משוא הפנים מספיק לנו אדם אחד, הריהו "המתבונן חסר הפניות", שיגיע תוך תהליך רפלקטיבי להכרה בעקרונות הצדק הראויים. ביקורות מרכזיות אחרות על רולס, שמהן נולדו תורות צדק מתחרות לו, מתמקדות בהיבטים אחרים של המתודה והנחות היסוד שלו. הזכרתי כי רולס מדבר על עקרונות לחלוקת חירויות, הזדמנויות וטובין ראשוניים. הביקורת הליברטריאנית של רוברט נוזיק )לה מקדיש דהאן בצדק פרק שלם בספרו( מעמידה בסימן שאלה את עצם ההנחה שיש מאגר קולקטיבי כלשהו של טובין שעל החברה לחלק בנקודת זמן מכריעה כלשהי. הביקורת של נוזיק היא שזוהי הנחה מופרכת מעיקרה: אין עֵרמה כזו
- 4. 034 סקירות ספרים של טובין המונחים להם בחזקת הכלל, ומחכים להכרעה פוליטית באשר לדרך הנכונה לחלוקתם. שהרי, אומר נוזיק, טובין באים לעולם כאשר הם כבר שייכים לפרטים מסוימים. רוצה לומר, טובין הם בעצם חומרי גלם שעברו עיבוד בידיהם של יחידים, ומכאן שהם שייכים לאותם יחידים מכוח זה ש"ערבבו" את עמל כפיהם בחומר הגלם הנתון, על פי טיעונו הידוע של לוק. יוצא מזה שטובין שרולס רוצה לחלק מחדש הם טובין שכבר נמצאים בבעלות לגיטימית של פרטים. חלוקה מחדש פירושה הוצאת הטובין האלה מידי בעליהם הלגיטימיים, דבר המשול לגנ ֵבה. הביקורת הקהילתנית גם היא מבקרת את ההנחה של רולס בדבר טובין הנתונים לחלוקה על פי עקרונות של צדק שייקבעו מאחורי מסך הבערות. מה שיקבע כיצד עלינו לחלק טובין הוא לא הדרך שבה יחליטו יחידים רציונליים ואדישים לזולת, הנמצאים מאחורי מסך בערות היפותטי. אלא, עקרונות של צדק נקבעים על פי הדרך שבה יחידים קונקרטיים, הנמצאים בסיטואציה היסטורית מסוימת, מחליטים לעשות זאת. יותר מזה, בכל הקשר חברתי ותרבותי ספיציפי יינתנו לטובין שונים משמעויות שונות. לחם הוא לא רק מזון, הוא גם גופו של ישו ואם כך מרכיב הכרחי בטקס דתי. אם כן הדרך לחלק טובין היא על פי המשמעות החברתית הספיציפית של כל טובין. בריאות יש לחלק על פי צורך רפואי, משרות על פי כישורים, מדליות על פי הישגים, וכו'. יוצא מזה שרולס טועה שאפשר לחשוב על טובין באופן מופשט ולחלק אותם על פי עקרונות מופשטים ואחידים: לא רק שטובין באים לעולם כשהם כבר קשורים ליחידים כפי שאומרים הליברטריאנים, אלא שהם באים לעולם כשהם כבר עמוסים במשמעויות חברתיות, משמעויות שמהן נגזרים העקרונות שעל פיהם על תורת הצדק לחלק אותם. ג לא קל להפריד את הדיון על מתודת הצדק מדיון בתוכנו של הצדק. באופן טבעי השאלה כיצד מכוננים תורת צדק בהכרח תשפיע על תוכן עקרונות הצדק, כפי שכבר ראינו במקרה הליברטריאני והקהילתני. אבל בכל זאת אפשר להתמקד בשאלות על תוכנם של עקרונות הצדק של רולס באופן שמעלה שאלות פחות מהותיות לגבי שאלת מתודת הצדק. כאן אפשר לומר ששלושים השנים האחרונות היו עדות לביקורת ולצמיחת תיאוריה אלטרנטיבית בשאלות התוכן המרכזיות שמעלה רולס בנוגע לשוויון, לאחריות, ולגמול. הזכרתי כי עקרון הצדק המרכזי של רולס קובע כי יש לחלק באופן שיוויונאי את הטובין החברתיים הראשוניים. מבקרים מוקדמים של רולס כמו קנת ארו )(Arrow ואמרטיה סן ) (Senזיהו די מהר את חוסר הצדק הפוטנציאלי הטמון כאן. יש שתי בעיות, טענו, בעקרון ההפרשיות של רולס: מצד אחד, העקרון משקף יותר מדי את חוסר השוויון הפוטנציאלי ביכולות האישיות של הפרטים. ומצד שני, העקרון של
- 5. סקירות ספרים 134 רולס אינו משקף מספיק את ההבדלים בשאיפות האישיות, בבחירות של כל אחד מהפרטים. אסביר למה הכוונה בשתי טענות אלו. הבעיה הראשונה היא זו: לאנשים שונים יש כשרונות שונים ויכולות פיזיות מולדות שונות. יש אנשים יותר או פחות מוכשרים, ויש אנשים בריאים לעומת אנשים פחות בריאים )נאמר עם נכויות(. לתת טובין חברתיים שווים לאנשים שאינם שווים ביכולתם להפיק תועלת ממשאבים אלו פירושו חוסר שוויון בהזדמנויות ובאושר של פרטים אלו. קל לראות מדוע זה לא הוגן: אם ניתן סכום כסף שווה לשני אנשים, אחד מהם בריא והשני נכה, הרי שהבריא יכול להפיק הרבה יותר תועלת והנאה מאותו סכום של כסף בהשוואה לנכה. שהרי הנכה יצטרך להוציא חלק ניכר מהכסף על תרופות, כיסא גלגלים וכיוצא בזה עוד לפני שהוא יכול להוציא אותו על כל שאר הדברים שהבריא יכול לרכוש מיד. דבר דומה נכון גם בנוגע לאנשים שאינם שווים בכשרונותיהם. אם ניתן לאדם מוכשר ולאדם מוכשר פחות אותו סל של משאבים, הרי הראשון יצליח להפיק יותר טובת הנאה ממשאבים אלו. הבעיה השנייה הקשורה בתוכן של עקרון הצדק של רולס ששיוויונאים מצביעים עליה היא זו: הזכרתי כי עקרון הצדק של רולס מנסה להיטיב עם החלשים ביותר בחברה. אך עקרון הצדק של רולס לא מבחין בין אנשים שהגיעו לעמדה חלשה זו שלא מטובתם )נאמר אנשים שנולדו בנסיבות חברתיות לא קלות ולכן מעולם לא קיבלו הזדמנות להגשים את תכניות החיים שלהם( ובין אנשים שהם כעת בין החלשים ביותר בחברה אבל באשמתם שלהם, נניח כיוון שהימרו על כל נכסיהם בקזינו, או כיוון שהם מבלים את כל ימיהם בגלישת גלים. אם כן, במובן מסוים עקרון הצדק של רולס מפצה פחות ממה שהצדק דורש — במקרה של נכים ואנשים חסרי כשרונות, ובמובן אחר הוא מפצה יותר מדי — במקרה של אנשים עצלנים או חסרי אחריות. יוצא שאנחנו זקוקים לעקרון צדק אחר, או לכל הפחות שאנו נדרשים לשנות את התוכן של עקרונות הצדק החלוקתי. מה שנדרש, טענו מבקריו של רולס, היא תיאוריה של צדק שתהיה רגישה יותר להחלטות של אנשים ולאחריות שלהם על מעשיהם מצד אחד, ושלא תשקף, כלומר שלא תפלה, כנגד אנשים בשל חסרונות וחולשות שהם לא אחראים עליהם, כגון כשרונות מולדים או רקע חברתי שנולדו לתוכו, מצד שני. בקיצור, מה שנדרש הוא תורת צדק שמשלבת שוויון עם אחריות אישית. כמובן גם לאלטרנטיבה זאת לתורתו של רולס יש בעיות משל עצמה. לא תמיד ברור לנו מתי אדם אחראי לחולשה או לחיסרון שיש לו. מתי חוסר הצלחה בלימודים, למשל, הוא תוצאה של עצלנות ומתי הוא תוצאה של חוסר כישרון מולד? בעיה אחרת היא שתפיסה אלטרנטיבית זו של צדק )שזכתה לכינוי "שוויונאות מזל"( עשויה להוביל למסקנות חריפות מדי. האם באמת ראוי לומר שכל מי שאחראי למוחלשות )(disadvantage אישית מסוימת, מחלה למשל, לא זכאי לסיוע ולפיצוי מהחברה? האם ראוי למנוע טיפול רפואי מחולי סרטן ריאות רק בגלל שעישנו? זו נראית מדיניות קיצונית מדי.
- 6. 234 סקירות ספרים הוויכוח על התמהיל המדויק של שוויון, אחריות, וגמול )כמו גם צורך, על כך מדברת תורת צדק סוציאליסטית שדהאן דן בה בפרק האחרון בספרו( הוא הדיון המרכזי המתרחש כיום על תוכנו של הצדק. ד ההיבט השלישי והאחרון שהזכרתי בהקשר של תורות של צדק הוא זה של תחולת הצדק. על מי ועל מה חלים עקרונות הצדק? מבחינה מסוימת יש אולי לומר שקשה היה לצפות מרולס שתורת הצדק שלו, מקיפה ככל שתהיה, תיתן מענה שיקיף כל סובייקט צדק פוטנציאלי. בהקשר זה יש להבין את הביקורות שצמחו בתגובה לרולס ואשר ביטאו את הדרישה לכלול בתורת הצדק פרטים ונושאים שהוא לא כלל בה. ביקורות אלו הצמיחו כמה מתורות הצדק המרתקות ביותר, ויש לראות אותן שוב באותה פריזמה של קון שהזכרתי קודם, בגדר שיפור הפרדיגמה הרולסיאנית על צדק. כאשר אנו שואלים על מי חלים עקרונות הצדק אפשר להתחקות אחר התשובה בכך שנתבונן במצב המקורי לפי רולס. הפרטים במצב המקורי הם ראשית כל בני אדם כמובן, הם נציגים של משפחות )כלומר לא כל המשפחה מיוצגת בדיונים על עקרונות הצדק(, והם בני אותה חברה ואותו דור )לרולס יש דיון נפרד, מאוחר יותר, שבו הוא מכונן מצב מקורי בין דורות שונים(. יוצא אפוא שמי שממודר מהדיון על מהו צדק אצל רולס, לפחות בניסוח המקורי והבסיסי שלו הם בעלי חיים, נשים וילדים, אנשים שחיים מחוץ למדינה הנדונה )אך שחייהם אולי מושפעים ממה שקורה בה(, ואנשים שחיו לפנינו ויחיו אחרינו. כאשר אנו שואלים על מה חלים עקרונות הצדק אנו מקבלים תשובה די דומה: על המוסדות המשמעותיים בחברה. כלומר, צדק על פי רולס לא חל )למעשה( על המשפחה, לא חל על התנהגות של פרטים )להבדיל ממוסדות(, ולא חל על אינטראקציות גלובליות. תורות צדק שלמות צמחו בתגובה להדרה זו, ובהקשר זה יש להזכיר תורות צדק פמיניסטיות )ראו פרק י' אצל דהאן(, טיעונים על צדק בין–אישי )כלומר לא מוסדי(, תורות של צדק גלובלי )ראו פרק ט' אצל דהאן, והמאמר של יעל עפרים בקובץ של אטאס והד(, ותורות של צדק בין דורי )ראו המאמר של הד( ונגזרותיהן, כגון תיאוריות הקושרות צדק עם איכות הסביבה. אסביר במשפט או שניים כל אחד מאלו כדי להמחיש את נושא תחולת הצדק. כאשר עקרונות הצדק נדונים בין ראשי משפחות בלבד, כפי שזה מתרחש אצל רולס, הרי שאנו למעשה קובעים כי הנעשה בתוך המשפחה הוא מחוץ לתחום לגבי צדק חלוקתי. אך רבות ורבים סבורים כי הדרך שבה בני זוג )וילדיהם( מחלקים את הטובין והנטלים ביניהם, ממשכורות ועד תורנות רחיצת כלים היא נושא מובהק של
- 7. סקירות ספרים 334 צדק. להכיר בכך הוא להכיר כי אי צדק חלוקתי עשוי לחול בתוך המשפחה. מעניין לציין בעניין זה את המתאם הדו כיווני בין אי צדק כלכלי לאי צדק במשפחה: אם גברים משתכרים במשק בממוצע יותר מנשים, אז בדיון המשפחתי בשאלה מי יעבוד מחוץ לבית ומי ישאר ויבצע את עבודות הבית והטיפול בילדים, ברור שמשתלם יותר לתא המשפחתי שתהא זו האישה שתישאר בבית. בצורה זו אי צדק מחוץ לבית, כלומר בשוק, גורר אחריו אי צדק )ביכולת המימוש העצמי נאמר( בתוך הבית. במילים אחרות, אי צדק בשוק משכפל את עצמו לאי צדק בבית. אפשר לעלות בדיון מרמת המשפחה לדיון ברמת החברה האזרחית או השוק. אם צדק חל רק על מוסדות, אז מרגע שקבענו את אופיים של המוסדות והכללים המעגנים אותם כל התנהגות בתוך מסגרת הכללים האלו היא מחוץ לעניין של כללי הצדק. כלומר, לתורת הצדק של רולס אין מה לומר על התנהגות אישית כל עוד המוסדות החברתיים הם מוסדות צודקים. ניקח דוגמא זו: העשירון העליון בחברה, נניח שהוא העשירון של האנשים בעלי הכישורים המפותחים ביותר, עשוי להציע לעשירונים הנמוכים את האולטימטום להלן: "אנו המוכשרים מוכנים לעבוד ב–%001 מהניצולת שלנו רק בתמורה לשכר דיפרנציאלי. לכם, העשירונים הנמוכים, משתלם להסכים לחוסר השוויון שייווצר כיוון שהכמות המוחלטת של מסים שהמדינה תגייס תהיה גדולה יותר, וכך גם הנתח שיופרש לעשירונים הנמוכים". אם תורת צדק מתמקדת במוסדות בלבד, אין בה דבר שיפסול אולטימטום כזה. אבל חוש הצדק שלנו מתקומם במקרה הזה: אם האנשים הכשרוניים היו מוכנים לעבוד ב–%001 ניצולת בתנאי של שכר דיפרנציאלי אז אין סיבה שלא יעבדו באותה ניצולת בתנאי שכר שוויוני )ראו מאמרו של אטאס בעניין זה(. לכל הפחות, כך ראוי שיתנהגו אנשים המונחים על פי עקרונות של צדק רולסיאני. הצגת האולטימטום מצד העשירון המוכשר בחברה היא התנהגות לא צודקת לכל דבר ואף יכולה להחשב סחיטה. זהו עוד חסֶר בתחולת הצדק ֶ אצל רולס, המגביל את תורת הצדק שלו למוסדות בלבד. אם נעלה מרמת החברה עוד שתי רמות, נאמר, בדיון המופשט שלנו נגיע לרמה הגלובלית. מכיוון שעל פי רולס משכנו של הצדק הוא במוסדות הכופים של החברה, ומכיוון שאין בנמצא מדינה גלובלית, הרי שאין כללים של צדק חלוקתי חלים ברמה העולמית. ב"משפט העמים" של רולס יש בעיקר כללים של כיבוד הדדי של ריבונות )כפי שמציינת יעל עפרים במאמרה(, ויש אולי חובות מינימליות של עזרה הדדית בין מדינות, למשל כאשר אסון פוקד מדינה מסוימת. אך על פי תפיסת הצדק הרולסיאני, אין תחולה לחובות של צדק חלוקתי מקיף ברמה הגלובלית כפי שיש להם תחולה בתוך מדינת הלאום. כנגד רולס טענו בהקשר זה מבקריו כי יש טעמים להחיל את עקרונות הצדק החלוקתי גם ברמה הגלובלית. אפשר למצוא טעמים לצדק גלובלי, טוענים מבקריו של רולס, הן מתוך תפיסת האמנה החברתית שלו, והן מטעמים שחיצוניים לה. מהסוג הראשון של טעמים ניתן להזכיר את הטיעון כי העולם כולו
- 8. 434 סקירות ספרים כיום הוא בגדר סוג של חברה אחת במובן שהחלטה כלכלית שמתקבלת בטוקיו או בוושינגטון יש לה השפעות דרמטיות בבורקינה פאסו, או שמה שקורה בצ'רנוביל יש לו השפעה בשבדיה. בשם הטעמים החיצוניים לאמנה החברתית הרולסיאנית אפשר לשאול אם צודק שלילד שנולד בזמביה תהיה מחצית מתוחלת החיים של ילד שנולד ביפן. שכן לא זה ולא זה אחראים למצבם ומכאן שההבדל בתוחלת החיים ביניהם הוא שרירותי ולא צודק. כל אלה הם טעמים להחיל את עקרונות הצדק החלוקתי מעבר לגבול המצומצם של מדינת הלאום. אפשר עוד להמשיך ולשאול אם חובות של צדק מחייבות אותנו כלפי הדורות שבאים אחרינו, או אולי אפילו אלו שבאו לפנינו )עמדה שדוד הד שולל במאמרו(. כלומר אפשר לדבר על תחולתה של תורת הצדק לא רק במרחב, כמו במקרה של צדק גלובלי, אלא גם בזמן. למשל, אם אנו סבורים שתחולתן של חובות של צדק חלוקתי אינה מוגבלת בזמן הרי יש לכך השלכות פוליטיות חשובות ביותר על נושאים של שימור הסביבה ועל חוסר הצדק הפוטנציאלי שבניצול משאבי טבע לצרכינו המיידיים בלי להתחשב בצורכיהם של הדורות הבאים. עם זאת, מי שבדומה לרולס מחויב במתודת הצדק שלו למסורת האמנה החברתית יקשה להצדיק את החלת עקרונות הצדק באופן כזה שיכלול פרטים שאינם חיים באותו טווח זמן ומכאן שאינם תלויים זה בזה באופן הדדי, כפי שהד מראה. ה אם כן, אלו שלוש שאלות מרכזיות שאנו עשויים לשאול בדבר תורת צדק: מהי המתודה שעל פיה נקבעים עקרונות הצדק, מהו התוכן של עקרונות הצדק, ועל מי ועל מה חלים עקרונות הצדק. צריך להיות ברור, כפי שראינו זה עתה בנוגע לצדק בין–דורי, שאין הפרדה דיכוטומית בין שאלות אלו ושמענה מסוים לשאלה אחת עשוי להכתיב את המענה לשתי השאלות האחרות. אך נראה לי שזוהי טיפולוגיה שעשויה להיות מועילה למי שמבקש ללמוד על תיאוריות בנות זמננו של צדק חברתי בכלל, ולמי שמבקש לעשות זאת דרך שני הספרים שלפנינו בפרט. שני הספרים הנידונים כאן, יש לומר, משלימים זה את זה, וביחד מהווים תוספת מבורכת לספרות הפילוסופיה הפוליטית בעברית. האוסף הערוך בידי אטאס והד מביא שורה של דיונים מעמיקים בתורתו של רולס, ואילו ספרו של יוסי דהאן מעמת את תורת הצדק של רולס עם שלל תיאוריות הצדק שקמו בתגובה לה. זוהי תרומה חשובה לשיח העברי על צדק ומהווה כלי נהדר בהוראת תיאוריות בנות זמננו של צדק לסטודנטים שלצערנו עדיין נרתעים מקריאת ספרות פילוסופית באנגלית. אחרי קריאה בספרו של דהאן אני סבור שלא רק ש'תיאוריות של צדק חברתי' הוא אחד הטובים בספרי המבוא לפילוסופיה פוליטית הכתובים עברית, אלא שאעיז ואומר
- 9. סקירות ספרים 534 שהוא עומד בשורה אחת עם הטובים שבספרי המבוא לפילוסופיה פוליטית באנגלית. חוזקו של הספר הוא ללא ספק ביכולת של דהאן לשלב כתיבה מתומצתת ובהירה עם דיון מעמיק ומקיף של שלל הסוגיות הרלוונטיות. על אף שהכתיבה העכשווית על צדק היא ענפה וסבוכה, כמעט שלא מצאתי טיעון או טענה העולה בספרות שלא מצאה את דרכה בצורה זו או אחרת לדיון של דהאן. היכרותו של דהאן עם הספרות העכשווית ללא ספק ראויה לציון. אולי יותר מזה, ראויה לשבח היכולת שלו לשלב כל בדל הסתעפות בדיון על צדק בספר בלי להופכו למגושם ובלי לוותר על נגישותו לקורא שאינו פילוסוף. זו המעלה העיקרית של הספר ומסופקני אם יש ספר אחר בעברית שמגיע לרמה כזו של היקף בדיון של צדק. מעלה נוספת של הספר של דהאן, שהופכת אותו אידיאלי לקורא הישראלי שאינו פילוסוף, היא יכולתו של דהאן להוריד מפעם לפעם את הדיון הפילוסופי המופשט אל קרקע הפרקטיקה הפוליטית הישראלית. עקרונות של צדק מופשטים שנהגו על מדשאות הרווארד ואוקספורד מוכחים כרלוונטיים גם למציאות הישראלית המיוזעת. זה הישג שאין לזלזל בו, ומי כמו יוסי דהאן, איש שמשלב עומק אינטלקטואלי עם מחויבות ועשייה חברתית, מתאים להוציאו לפועל. דהאן פורט בספר זה את הדיון המופשט על צדק לדוגמאות על מדיניות כלכלה ומדיניות רווחה, דוגמאות שלצערנו כל אזרח ישראלי מכיר היטב )ראו למשל עמ' 15, 78(. הניתוח הפילוסופי של דהאן מאיר תובנות חדשות על המתרחש בישראל, כמו הקישור שהוא עושה בין גישת היכולות הבסיסיות של סֶן ונוסבאום ובין הפרשנות המצמצמת מאוד שעושה בג"ץ למושג כבוד האדם וההימנעות שלו מעיגון זכויות סוציאליות לקיום מינימלי בכבוד דרך חוק יסוד זה. דוגמא נוספת היא הארת הדיון על זכויות קבוצתיות במסגרת הדיון על רב תרבותיות דרך פסק דין אלקסלסי שעסק בהתוויית הזכות של מיעוטים תרבותיים בישראל למערכת חינוך נבדלת. ספרו של דהאן כמובן אינו חף מפגמים, אך הם מועטים. בכלל, ניכרת כאן עבודת עריכה רצינית. ובכל זאת, הייתי מציין, בשם הפדאנטיות, כמה דוגמאות שהיה כדאי לשפרן לקראת ההוצאה הבאה של הספר )שאין לי ספק שבוא תבוא(. למשל, ציון השיוך הלאומי של פילוסופים הוא בעיני מיותר ולעתים רבות מוביל לאי דיוקים: כך הוא לגבי תיאורו של ז'אן ז'ק רוסו, יליד הרפובליקה העצמאית של ג'נבה בזמנו, כ"צרפתי", תיאורו של מקיאוולי כ"איטלקי" כאשר איטליה כישות פוליטית הוקמה יותר משלוש מאות שנה לאחר מותו, או להבדיל, תיאורו של ג'ראלד כהן יבדל"א, יליד מונטריאול, כ"בריטי". יש בספר טעויות עריכה נוספות,1 אך אלו הם אי דיוקים 1 עניים ראויים ובלתי ראויים )עמ' 131( הם deserving and undeserving poorולא deserved and ) .undeserved poorדרך אגב, דהאן מתרגם את המושג באופן הנכון במאמר שלו המופיע באוסף של אטאס והד(. ) Luck egalitarianismעמ' 631( היה ראוי לתרגם ל"שוויונאות מזל". Sub-Saharan Africaהן מדינות אפריקה הנמצאות מדרום לסהרה ולא אלו שהן "בתחום מדבר הסהרה" )עמ' 271(.
- 10. 634 סקירות ספרים קטנים מאוד בהתחשב ברוחב היריעה של דהאן. אוסיף ואומר שאהבתי את כל הפרקים בספרו של דהאן, אך אהבתי פחות דווקא את הפרק הראשון, זה העוסק במשנתו של רולס עצמו. אין עוררין על מעמדו של רולס כחשוב שבפילוסופים הפוליטיים במאה העשרים. אך אין זה אומר שהיה הטוב שבהם או הרהוט שבם. כתיבתו של רולס ידועה לשמצה בסרבול שלה ובחיבתו להמצאה חוזרת ונשנית של מטבעות לשון מיותרים ומבלבלים.2 בפרק על רולס, דהאן נדמה כשבוי ברטוריקה רולסיאנית זו ולא מנסה להתעלות מעליה כאשר הוא מציג את רעיונותיו של רולס כדרך שבה למשל קימליקה עושה זאת. כדי לדייק, טענתי היא שלהבדיל מהפרקים האחרים בספר הכתובים במבט ביקורתי הרי שפרק זה הוא כמעט בגדר תרגום של רולס. במובן זה חוזר דהאן על אותם מטבעות לשון לא מוצלחים של רולס ולא מגיש לקורא תמצית ממבט מעוף הציפור. )במובן זה ההקדמה של אטאס והד לספרם עושה עבודה טובה יותר לטעמי בתמצות רעיונותיו המרכזיים של רולס במבט מרוחק קמעה וביקורתי.( בעיה זו חוזרת גם בחלקים העוסקים במשנתה של מרתה נוסבאום )עמ' 401 501(. דהאן הוא במיטבו כאשר הוא מרפה מהטקסט שהוא מבאר ודן בו מתוך ריחוק מה, כפי שהוא עושה לרעיונותיו של האייק ) ,(Hayekלמשל. אמרתי כי ספרו של דהאן הוא מרשים בהיקפו, והוא כמעט לא פסח על שום שבב דיון משמעותי בנוגע לתורות הצדק השונות. על כך יעיד המספר המצומצם מאוד של נושאים ראויים שבכל זאת לא מופיעים כאן: בדיון על משנתה של הפילוסופית הפמיניסטית קתרין מקינון היה ראוי להזכיר במסגרת גישת הדומיננטיות שלה את תרומתה החשובה לתובנות על הפלות, פורנוגרפיה, והטרדה מינית כחלק מהחלוקה הלא שוויונית של עוצמה בין המינים. בדיון על התרומה של מפעלים בבעלות קולקטיבית לעידוד השתתפות פוליטית דמוקרטית מן הראוי היה להזכיר את מחקרה החשוב של קרול פייטמן. בדיון של צדק כגמול דהאן מזכיר את ההבחנה החשובה בין desertל– ,entitlementאך לא את ההבחנה הלא פחות חשובה בין desertל–.merit הבחנה זו רלוונטית לדיונו כיוון שהיא מסבירה אינטואיציות שונות שיש לנו על צדק כגמול. הראשון מדבר על מתן גמול במבט לאחור ) (backward lookingוהאחר על גמול מתוך מחשבה על תרומה עתידית ) .(merit = forward looking desertלבסוף, בדיון על "השוויון המורכב" של וולצר, מתמקד דהאן בביקורתו על הרלטיביזם של תורת צדק זו, אך מזניח את הדיון הלא פחות חשוב בהשלכות הלא שוויונאיות של "שוויון מורכב" )ראו את ביקורתם של ריצ'ארד ארנסון וג'רמי וולדרון בקובץ שדהאן מאזכר(. 2 Difference principle, primary goods, original position, fair equality of opportunity, basic structure of society, social bases of self respect, well-ordered society, outlaw and burdened — societiesכל אלה ועוד הם ביטויים מיותרים שלצערנו גודשים את השיח העכשווי על צדק. 'מסך הבערות' הוא דוגמא נדירה לביטוי רולסיאני מוצלח.
- 11. סקירות ספרים 734 אסכם ש'תיאוריות של צדק חברתי' הוא ספר ייחודי בנוף הישראלי בהיקפו ובעומקו. זה הוא ספר חובה לכל מי שמתעניין במחשבה בת זמננו על צדק, ותוספת חיונית בכל קורס על צדק או פילוסופיה פוליטית בת זמננו. בהשוואה עם קובצי מבוא אחרים על רולס, כמו גם בהשוואה עם ספרו של דהאן, 'מורה צדק' נוטה לצד הפילוסופי )כלומר, במובחן מפילוסופיה פוליטית(, אולי בשל השתייכותם הדיסציפלינרית של שני העורכים, אטאס והד )שניהם מלמדים במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית(. עובדה זו אולי תרמה גם לכך שקובץ זה כולל מאמרים המאירים פינות פחות מדוברות במשנתו של רולס, כמו מאמרו של ארנון קרן העוסק בהקבלה שרולס מקביל בין פיתוחה של תורת צדק לפיתוחה ולהצדקתה של תורה מדעית. גם מאמרים אחרים בקובץ, כמו זה של אלי פרידלנדר, אינם נגישים אלא ליודעי ח"ן המצויים בפינות הנסתרות של משנתו של רולס. ככלל אפשר לומר שהספר מתאים פחות למי שעושים את צעדיהם הראשונים במשנתו של רולס, ויותר עבור מיטיבי לכת. מסיבה זו, אולי, לא הייתי ממליץ על הכללתו של ספר זה ברשימת הקריאה של קורסי תואר ראשון, אלא מייעד אותו ככלי עזר ללימודים מתקדמים. בשל עובדה זו, קשה מעט לדעת מהו קהל היעד של 'מורה צדק'. שהרי אותם תלמידים מתקדמים או חוקרים אינם זקוקים לספרות על רולס בעברית דווקא. עם זאת, יש לומר כמובן שכל תוספת בעברית לספרות של פילוסופיה פוליטית ולצדק בפרט היא מבורכת. חוסר הבהירות בקהל היעד של קובץ זה מוביל לבעיה נוספת שנדמה לי כי עורכי הספר יהיו הראשונים שיודו בה. כיוון שלא ברור אם הספר הוא בבחינת 'רולס למתחילים', או בעצם ניתוח מדוקדק ומתקדם של סוגיות נבחרות במשנתו של רולס, יוצא כי האוסף סובל מאי–אחידות ברמת הדיון שבו. )אי אחידות זו מתבטאת, דרך אגב, גם באורך המשתנה של המאמרים, ממבואות קצרצרים למאמרים ניתוחיים ארוכים.( האוסף מחולק אפוא, שלא בטובתו, בין מבואות לתחומים שונים אצל רולס ובין מאמרים המקדמים טיעונים פרשניים או ביקורתיים על רולס. בקטגוריה הראשונה ראויים לציון באיכותם מאמריהם של יוסי יונה ודני פילק )כמו גם ההקדמה המשותפת של אטאס והד(, ובקטגוריה השנייה הייתי מציין את מאמריהם הנפרדים של אטאס והד. אוסיף ואומר לגבי אוסף זה שהוא ערוך באופן תימטי שהוא ידידותי לקורא. האוסף נע מהפרלימינרי )מערכת ההצדקה הרולסיאנית והרעיון של קונסטרוקטיביזם כמתודת צדק(, דרך לב התיאוריה הרולסיאנית )עקרונות הצדק וגבולות הצדק(, ועד ליישומי התיאוריה )חינוך, בריאות, קניין(. זוהי פרישה נאה ומקיפה של מגוון ההיבטים החשובים של צדק שרולס נוגע בהם. ספרם של אטאס והד גם כתוב בשפה בהירה וקולחת. עם זאת, באופן בלתי נמנע אולי, וכמו ספרו של דהאן, יש בו פה ושם כמה אי דיוקים ותרגומים שכדאי לתקן בהוצאה הבאה. המאמר של יוסי דהאן למשל מדבר על
- 12. 834 סקירות ספרים הטעמים שמרתה נוסבאום מספקת לשוויון )עמ‘ 041(, בעוד אחת הביקורות הידועות כנגד נוסבאום היא שהיא אינה בסופו של דבר שוויונאית מכיוון שהיא מחזיקה בתורה של "מספיקות" ) .(sufficientarianismעם זאת, זו טעות בוטה עוד יותר לומר ש"רולס אינו שוויונאי", על מי שהוא אבי השיוויונאות בת זמננו, כפי שכותב פילק )עמ' 251(. העובדה כי רולס אינו מחזיק בשוויון פשוט ) (simple equalityאינו אומר שלא היה שוויונאי. קביעה זו של פילק גם אינה מתיישבת עם דבריהם של פסטרנק ודה– שליט שמציינים בצדק כי פרסום 'תורה של צדק' היה "ניצחון גדול לאגליטריאנים" )עמ' 661(.3 שלומי סגל המחלקה למדע המדינה והתכנית המשולבת פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה )פכ"מ( האוניברסיטה העברית בירושלים 3 הערות נוספות: נראה לי שאת הביטוי brain drainהיה ראוי לתרגם כ"בריחת מוחות" ולא בתרגום המילולי "ניקוז מוחות" )עמ' 66(. כמו כן, מאמרו של דני פילק מצטט את עבודתו של הפילוסוף הפוליטי הארי בריגהאוס ) (Harry Brighouseולא "הארי ברייטהוז" כפי שנכתב בטעות )עמ‘ 051(.